אירופא
|
אוצר ישראל
|
306
|
|---|
בשנת 1391. מאז והלאה התחילו רדיפות. האנוסים אשר
שבו לאמונת אבותם היו נרדפים כמומרים ואם לא שבו
חיו חשודים תמיד כי בלבם שמרו אמונת אבותם. מסבה
הזאת נוסדה האינקוויזיציא (ע"ע) בשנת 1480, אשר
במשך ארבע מאות שנה המיתה יותר משלשים אלף
איש, רובם יהודים אנוסים מלבד יותר ממאתים אלף
אשר נענשו בעונשים שונים. הפאנאטיסמוס הלך וגבר
ואחרי אשר נגרשו המחמדנים האחרונים מן הארץ
נגרשו ג"כ היהודים מספרד (1492). רובם נסו
לפורטוגאל אך גם שם לא ארכו להם הימים עד אשר
גורשו בשנת 1496.
[גירושים] בפרק האחרון של ימי הביניים התחילו הגירושים גם בשאר ארצות אירופא. מאנגליא גורשו היהודים ע"י מלך עדווארד הראשון כבר בשנת 1290 מפני שהיו מלוי ברבית. מצרפת גורשו כמה פעמים משנת 1182 אבל תמיד הושבו כי המלך היה צריך למסים הכבדים אשר העמיס עליהם (עי' תוספות ב"מ ע': בסופו). גם היה משפט המדינה בימי הבינים ביד השרים להושיב את היהודים במחום אף אם נרש המלך אותם מן הארץ. לכן שבו היהודים פעם בפעם אף אל המדינה אשר משם נגרשו עפ"י הפאספארטים (כחבי מחסה) אשר נתן להם השר. אמנם בשנת 1394 גורשו היהודים בלה מצרפת ולא שבו עד המאה הי"ו כאשר כבש מלך צרפת איזה מדינות אשכנז אשר שם היו יושבים יהודים מקדם. המאה הט"ו מצוינת בפרק הגירושים, ובפרט מן הערים הגדולות גורשו היהודים כמעט בכל מדינות אשכנז, גם ממדינות אחרות כמו בייערן, ווירטעמבערג, זאכסען, שטייערטרק ועוד אחרות. עפ"י הרוב היתה הסבה גדולת הערים אשר רבו בימים ההם בין באוכלוסין בין בעושר וע"י זאת רכשו התושבים חופשם מממשלת השרים ויעשו עם היהודים כחפצם ומפני כי היהודים היו בעלי מסחר קנאו בהם יושבי הערים ויגרשום תחת אישר השרים אשר היו צריכים למסיהם, חסו עליהם. באופן זה נהרסו הקהלות היותר גדולות באשכנז כאונסבורג, רעגנסבורג, נירנבערג, אולם (אולמא) אשר היו בימי הבינים מרכז השכלה לבני ישראל. רבים מהיהודים הנגרשים מצאו מפלט בהערים הקטנות ובהכפרים אשר היו תחת שבט השרים והרבה הלכו לפולין, אשר היתה ארץ רהבה ויושביה נחלקו בין שרים ועבדים אשר היו למקנה לשרים ולכן נפקד מקום הכת הבינונית הסוחרים ובעלי המלאכה. מלבד זה עברו היהודים את מלך פולין ואת שריו בתור חוכרי מסים וימציאו בארץ התוהו ההיא סדרים בהכנסות המדינות ובפרט ע"י המוניפולין של יין שרף ושל מלח עד כי רוב יושבי הארץ היתה מחיתן בחכירות כאלה אשר קראו אראנדא ארענדא או אורנרא מלשון רומית arenda (באנגלית rent) ואולי שם משפחת בעל משאת בנימין סלוניק, הוא Solnik ממלת Sul בפולנית מלח (עי' שו"ת מהרש"ל סי' ל"ד ושות משאת בנימין סי' מ"ב). מסוף המאה החמש עשרה מצאנו רוב יהודי אירופא בפולין ורובם באו מאשכנז כאשר יעידו עליהם שמות משפחות הרבה כמו לאנדויא, בכרך, קאצענעלנבונען. אויערבאך וכדומה. יש מהם ברחו אחר הגזרות כאשר נודע לנו מגירוש טריענט אחר עלילת הדם (1475) וכאשר בא ר' ליפמן העלער בעל תוי"ט אחרי אשר העלילו עליו אויביו כי לעג לאמונת הנוצרים.
השינוי היותר גדול נעשה במצב יהודי אירופא בהריפורמציא בקם מרטין לוטהער וילחם נגד עקרי האמונה הקאתולית. נרעץ יאמר 16.Gesch. ix .aufl 3) כי הריפורמציא לא עשתה רושם על מצב היהודים כי אם בדבר הזה כי שתי כתות הנוצרים בהלחמם זה עם זה לא היה להם פנאי לרדוף את היהודים, אבל יש ראיות להיפך. לוטער בתב ספר להגן על היהודים (1593) ויאמר בו כי אין תמידה אם מאסו היהודים בנוצריות אחרי אשר ראו את עבודת אלילים אשר עבדו הקאתוליקים ואחרי כל הרעות אשר הרעו להם. אף אם שנה לוטער את דעתו בזה וידבר קשות נגד היהודים לעת זקנתו, בכ"ז דבריו הראשונים לא נפלו ארצה. גם מצאנו כי רעהו הנאמן מעלאנכטין דבר טוב על היהודים לפני המארקגראף מבראנדענבורן ויצדיק את הקדושים שנהרגו בברלין 1510 בשביל עלילת דם (: Felchenfeld 181 .Joel Rosheim, p). גם קאפיטא כהן פרוטסטנטי משטראסבורג המליץ בעד היהודים (שם צד 183). בפרט נודע השינוי לצד הסבלנות מאנרת אשר כתב ווילהעלם הרביעי לנדגראף מהעסען אל קרובו לודוויג על דבר כתב שטנה אשר הדפים הכהן געארג ניגרינוס בשם Der Jue denfeind (1570). ווילהעלם ביקש מקרובו להשתיק את . כותב שטנה הזה, כי אם ישמעו דברים כאלה מן הפראטעסטאנטים, אז יוכלו הקאתוליקים ללמוד מהם כי יש להם המשפט לענות את הפרוטעסטנטים כרצונם (253 .Allg. Zeit. d. Judt, 1866, p). הראיה היותר המפורסמת על הפצת דעת הסבלנות נמצאה בספר אשר חבר הצרפתי Jean Bodin (153096) בשם Heptaplo meres והוא וויכוח בין שבעה אנשים בעלי אמונות שונות להורות חיוב הסבלנות ויתרונות דת יהודית. המחבר הזה כתב ג"כ ספר אחר בשם Dela Republique בשנת 1577 אשר בו הוכיח את הנוצרים על הרעות אשר הרעו עם היהודים (-M, Philippson Jean Bodin, Eine Lebens skizze; Allg. Zeit des Jud. 1866, p. 437-440; 457-460; J. Guttmann: Jean Bodin in seinen Beziehungen zum Judentum. Breslau, 1906; 256 .Oesterr, Wochencshrift, 1985, p). אולי היתה רוח הסבלנות הזאת הסבה כי הפאטריארך -Metropha nes בקונסטנטינופל בהעתר לבקשת יהודי קנדיא להתנגד לעלילת הדם (1567) אמר כי מצוה על הנוצרים לעשות צדקה ומשפט אף עם בעלי אמונות אחרות (Vessile Isr. 1906, p. 648-649).
על כל פנים נוכל להכיר הטבת מצב היהודים
