305
|
אוצר ישראל
|
אירופא
|
|---|
היהודים בצרפת ובספרד ורדיפות התחילו מידי כהני
הנוצרים אשר ועדיהם (Concil) גזרו עליהם גזרות רעות.
כן היה בספרד בשנת 303–4 בועד של אלוירא (Elvira)
ובצרפת בשנת 463 בועד של Vannes אשר שם גזרו על
היהודים שלא ישבו במושב הנוצרים ושלא יאכלו על
שלחן אחד, ומזמן ההוא והלאה גזרו עליהם גזרות רבות
ואסרו החיתון עם הנוצרים ובפרט התלוננו כי היהודים
החזיקו בעבדים נוצרים למרות החוק אשר שם הקיסר
קאנסטאנטין 329. בכ״ז התרבו היהודים בארצות האלה
ויבואו בהיכלות מלכים, כהיהודי פריסקוס אשר אהבו
מלך צרפת חילפעריךְ (לערך 600) ויתאמץ לפתותו
לאמונת הנוצרים ופריסקוס לא בוש מהגיד קשות על
אמונת הנוצרים בלידת אל מבטן אשה וכדומה.
בימים האלה רבו היהודים גם בארצות המזרח ובפרט בקונסטנטינופל ולראיה נרמז כי הגישו את ריבם על דבר מנהני בה״כ לפני הקיסר יוסטיניאן (527-65) וכן גם באיטליא (ע״ע) אשר שם היו להם בתי כנסיות במקומות רבים במאה הששית וילחמו על יד הנוטים נגד היונים.
במאה העשירית החלו היהודים להפיץ באשכנז ומשם מזרחה אל ארצות הסלאווים. הזכר הראשון של היהודים באוסטריא נמצא בחוק על יהודים העוברים את הדאנויא במעבר Raffelstetten לרגלי מסחרם ובפרט לרגלי מסחר העבדים בתחלת המאה העשירית, במאה הי״ב ואולי עוד במאה הי״א התישבו בווין בפראג בברין וקרוב לשנת 1200 בברעסליא. מגמת ישיבתם בצפון אירופא היתה ממערב מזרחה. הם הלכו בעקבות המסחר ולכן בחרו מקומות מושבם על יד הנהרים ובפרט על נהר ריין. קולוניא היתה ראשונה לישובם כאשר אמרנו למעלה. במשך המאה העשירית נמצאו היהודים במיינץ. בשפייער, ובווארמס ובזמן קרוב אחרי כן בהערים אשר על נהר עלבע במאנדעבורג ומערזעבורג. גם בפראנקפורט ובאשאפענבורג על נהר מיין נמצאו יהודים קרוב לודאי במאה הי״ב, וכן נסעו מזרחה עד אשר סמוך לשנת 1200 היו כבר בפולין, אף כי מספרם היה מעט, עד כי ר׳ אליעזר מביהם העיד כי מפני מיעוטם יספיקו באיש אשר הוא להם למורה ולחזן (שו״ת מהר״ם רוטנבורג, ח״ג סי׳ קי״ב; עי׳ כלילת יופי לדעמביצער, ח״א, א׳ ב׳; בובער, תולדות אנשי שם, צר ; Braun, Gesch, der Juden in Schlesien, Breslau, 1996, p. 32). גם בלי ספק באו יהודים לארצות הסלאווים ולאונגריא מארץ יון, עד כי בשנת 1264 נתן באלעסלאוו הרביעי שר פולין חוק להיטיב מצבם. החוק הראשון ליהודים בפרט ניתן ע״י היינריך הרביעי מלך גרמניא ליהודי שפייער וליהודי ווארמס בשנות 1084-90 אשר בו הבטיחם להגן עליהם. בשנת 1096 התחילו נוסעי הצלב להרוג ולשסות בהם (גזרת תתנ״ו) ולכן בקשו לחסות בצל השרים אשר היו קרובים להם כי המלך היה פעמים רבות חוץ לארץ. השר הראשון אשר לקח לעצמו את הממשלה על יהודי ארצו היה הדוכס פרידריך מאוסטריא בשנת 1244, ובעקבותיו חלכו אחרים. מימי נסיעות הצלב רבו גזרות על היהודים בכל מדינות אשכנז צרפת ואנגליא, אל אנגליא באו היהודים עם חיילות ווילליאם הלוכד מצרפת בשנת 1066. אף כי עוד בימי מלכי האנגלאזאקסים נמצאו חוקים על היהודים, אבל החוקים האלה נרשמו בספריהם לפי מנהג הדור ההוא אף כי לא היו יהודים בארץ (Jacobs, Jews of Angevin England).
[עלילות ורדיפות] באנגליא התחילה כבר בשנת 1144 עלילת הדם, אם נאמנים המקורים אשר לא חפשים הם מחשד זיוף. אויבי היהודים העלילו עליהם כי תלו את הנער ווילליאם מנארוויק. בגרמניא יצאה העלילה הזאת ראשונה בתחלת מסע הצלב השני בעיר ווירצבורג (1146) אשר שם התנפלו על היהודים באמתלא כי הרנו איש נוצרי, אבל העלילה הראשונה כי היהודים על פי חקם יהרגו מזמן לזמן נער נוצרי יצאה בעיר פולדא (1235). מלבד עלילות האלה התנפלו אויבי היהודים עליהם פעמים רבות בכל ארצות אירופא. כמו בבליש (Blois) בצרפת (1171), באנגליא בהנתן כתר על ראש המלך ריכארד לב האריה (1189), ועוד המציאו עליהם עלילות חדשות מעת לעת, כמו על אודות המצה Hostia הנקדשת ע״י כהן הנוצרי ומתהפכת לפי אמונתם לגופו של ישו והנוצרים יכרעו לפניה על ברכיהם, העלילו כי היהודים קונים אותה להתל בה וללעוג עליה ונעשה נס לדבריהם כי פעמים יצא דם מהמצה כדי שיתפרסם הדבר. רדיפות גדולות נעשו ע״י העלילה הזאת בפראנקאניא בשנת 1298 וארמלעדער היה בראש השוללים ומשם הפיצה העלילה ברוב מדינות אירופא. בשנת 1348 החלה המגפה השחורה באירופא ואויבי היהודים העלילו עליהם כי הם הסבו את המגפה בהשליכם סם המות אל הבארות או בי הטיחו אותו על חומות הבתים והרג רב נעשה ביהודים ברוב ארצות אירופא. בספרד אשר שם נרדפו ע״י הנאטים הוטב מצבם אחרי אשר נלכדה הארץ ע״י המחמדנים (711), ויהודים אחרים עלו לגדולה כחסדאי אבן שפרוט אשר היה למזכיר להכאליף עבד אל רחמן (913-61) ושמואל הנגיד אשר היה גדול בחצר הכאליף האבוס בגרנדא בחצי המאה הי״א, אבל אחרי אשר נחלקה מלכות הכאליפים לממשלות קטנות (1013) ותגדל יד הנוצרים החלו גם שם הרדיפות בין מצד הנוצרים ובין מצד המחמדנים, כי בהוסר המושל הורד היהודי אשר היה גדול בחצרו עמו והמורדים התנפלו על כל היהודים. ובמדינות הנוצרים כל זמן אשר גברו על המחמדנים גברה שנאת הדת נגד היהודים. בשנת 1236 אסף המלך פערדינאנד השלישי איזה ממשלות למלכות קשטיליא ובשנת 1238 יסד יעקב את מלכות אראגון ותוקף הנוצרים גבר תמיד. גם המחמדנים לא היו אוהבים ליהודים תמיד. בשנת 1146 באה כת חדשה האלמוחדים (מאמיני היחוד) מאפריקא לספרד ויכריחו יהודים רבים להמיר דתם וכן עשו נוצרים אדוקים ובפרט הכומר פערדינאנד מרטינען
