307
|
אוצר ישראל
|
אירופא
|
|---|
במאה הי"ו, הגרושים נמעטו והקיסר קארל החמישי נתן
חוק (1530) כי לא יוכלו היהודים להגרש ממקום אשר שם
נתישבו, בלי רשיו הקיסר, ובאיזה פרטים הקילו המושלים
את עולם. אבל מצד אחר העיקר הרעאקציא ע"י
היעזואיטים את מצבם. לדוגמא נספר פה כי בשנת
1562 הוכרחו יהודי פראג לשלם סך 120 ר"ט לשנה
להוצאת חנוך בני יהודי מומר (המזכיר לשטיינשניידער,
ח"ד 150). גם באיזה ארצות מצאו היהודים מחסה,
ובפרט בטורק"א התישבו יהודים רבים מספרד ואחרים
באיטליא. בתוכם היו גם אנוסים רבים אשר שבו אל דת
אבותיהם. אחרי אשר הולאנד הסירה את עול ספרד
(1579) התחילו האנוסים להתישב שם וייסדו את קהל
אמשטרדם בסוף המאה הי"ו וגם החלק אשר נותר ביד
מלך ספרד (הנקרא עתה בעלגיען) הניח ליהודים אשר
ברחו שמה, מפני הפחד פן ילכו לאמשטרדם ויקחו את
מסחרם עמהם. קנאת המסחר פתחה להם גם מקומות
אחרים. קרוב לשנת 1600 באו יהודים ספרדים להמבורג,
ואף כי העירונים ואיזה פרוטסטנטים אדוקים התרעמו
על ראשי העיר אשר העלימו עין מהם לא הרגיזו אותם,
כי קרוב להמבורג היתה אלטונא אשר היתה תחת
ממשלת דוכס האלשטיין, אשר משך את היהודים אל
עריו גליקשטאדט (1617) ופרידריקסטארט (1621).
ההרוחה היותר גדולה מלבד ישיבתם באמשטרדם היתה
שיבתם לאנגליא קרוב לשנת 1650. קראמוועל ראש
הרעפובליק אשר נוסדה אחרי מיתת המלך קארל השני
(1649) היה מאמין להוב בספרי הקודש ובבחירת ישראל
לעם ה' והסבלנות היתה מרת הפרוטסטנטים באנגליא.
גם מטעם מדיני חפץ קראמוועל בעזרת היהודים העשירים
באמשטרדם, לכן הציע חוק לפני הפרלמנט להרשות
ליהודים לשבת באנגליא. הפרלמנט לא נאות לו, אבל
שופטים גבוהים פירשו כי הגירוש בשנת 1290 נעשה ע"י
המלך בלי הסכמת הפרלמנט ולכן לא היה לו כח חוקי כי
אם בימי המלך. כבר בשנת 1653 כתב James Howel
אל רעהו באמשטרדם בי בעירנו (לונדון) עולה באשם
של יהודים כאשר עולה בעירכם", ובשנת 1657 היה
ליהודים בה"כ בלונדון (Lucian Wolf: The Status of
the Jews after the Resettlement; Jewish Chro-
.nicle, Feb. 2, 1900, March 7, 1902
בימי המלחמה של שלשים שנה (48--1618) באו גם כן צרות על היהודים. אבל נראה כי לא סבלו יותר מאשר סבלו שאר יושבי הארץ מן השוסים, ובאיזה ארצות הוטב מצבם כי המושלים היו צריכים למסיהם ולהלואותיהם. בפרט בטביעת המטבעות ובקנית הכסף והזהב לצורך המטבעות הצטיינו היהודים (:Alfons Levy 45 .Gesch. der Juden in Sachsen, p). שר הצבא וואללענשטיין שמש בהיהודי שמואל באסעווי מפראג בתור מפקח על בית המטבעות ויתנהו למפקח על חציבת הכסף בנחלתו. באסעווי נשא למעלת השרים ויקרא בשם ערלער פאן טרייענפעלס (1622). בבוא אנשי חיל אל הארץ הורשו היהודים לחסות בערים אשר גורשו מהם כאשר היה בנערדלינגען בשנת 1634 (Muller : Aus - (fuenf Jarhunderten, p. 115, Augsburg, 1898 והבורחים מפני חמת המלחמה באו לשווייץ אשר שם יסדו את שתי הקהלות היחידות בארץ, לענגנויא וענדיגען. לעומת זה סבלו נ"ב רדיפות רבות. בפראנקפורט דמיין קמו עליהם אגודת בעלי החרושת (גילדען) אשר תמיד צעקו על ראשי העיר כי היו נוטים ליהודים לרעת העירונים ויבוזו אותם ונרשום מן העיר לזמן מועט. גם היעזואיטים באו אליהם בעלילות ובחמס, כמו בראזינאי בריה ת"ך (1659) (אייזענשטאדט: דעת קדושים). בלעמבערג בשנת 1664 אשר שם הרגו תלמידי היעזואיטים במאתים איש (בובער : אנשי שם צד xv) ובפראג אשר שם העלילו על אליעזר אבליס כי הרג את בנו למען לא יוכל להמיר דתו (1694). גם גירוש גדול היה בווין בשנת 1670, אבל הרעד היותר גדולה באה עליהם לרגלי מרידת הקאזאקים באדוניהם הפוליגים אשר נודעה בשם גזרת ת"ח (1648) או גזרת חמעלניצקי. בהמרידה הזאת נהרנו איזה אלפים או רבבות איש ורבים נסו לנפשם לכל ארצות אירופא.
השוד הזה עורר התפעלות בקרב היהודים עד אישר האמונה בשבתי צבי גברה ככל מדינות אירופא. באיטליא קראו לנערים שבתי על שם אדוננו המלך שבתי צבי". ובצפון אשכנז שלח יוסף הומיל בגדים וצידה לבנו להמבורג למען יהיו מוכנים ליום אשר יסעו היהודים באניות לארץ אבותם. אבל גם נאולה חומרית נראתה באיזה מקומות. מן הגולים מווין מצאו מפלט בברלין ובמדינת בראנדענבורג (1671) ובפירוש נתן להם הזכות מפני שרדיפה דתית לאכזריות נחשבה. גם מקומות אחרים נפתחו להם בזמן ההוא כמו האללע, דעסויא. רענדסבורג ועוד. הרבה יהודים הצטיינו במרכולת הגדולה, במסחר אבנים טובות ובהלואות גדולות (באנקירים) בהכנת צדה ובגדים ליוצאי מלחמה ובהמצאת מקורי מסים לצרכי המדינה (מונופולין). יהודים כאלה היו חפשים מההגבלות אשר סבלו מהם שאר היהודים. וגם תקיפות" היתה להם להמליץ בעד אחיהם הנרדפים. הם נקראו בפי העם יחודי חצר". המצויינים שמהם היו שמואל אופנהיימר בווין אשר הורשה לשבת שם זמן לא כביר אחרי הגירוש, ואחריו קרובו שמשון ווערטהיימער, הבאראן משה די אנילאר, מאנוסי ספרד. שמעון מיכל זקנו של היינריך היינע ; בדעסויא היה משה בן בנימין זאב המכונה מאזעס וואלף אשר היה מיוצאי חלצו של הרמ"א ; בברלין היה יודא הילדסום מהילדעסהיים) המכונה יאסט ליעבמאן; בדרעס דען אשר לא נתנו את היהודים לשבת שם איזה מאות שנה ישב יששכר בערמן הלוי מהאלבערשטאדט המכונה בעהרענדט לעהמאן. הוא נקרא שמה מאת הקורפירסט של זאכסען, אשר היה צריך לעצתו בעת אשר נבחר למלך פולין. אלחנן בן הנוך הלוי המכונה עלקאן פרענקעל
