לב
דבר הנשיאות ביבנה
החרבן והפריד את לימוד התורה מכל המהומות והמבוכות בירושלים והכנת המלחמה שם.
וכתב כן מפני שראה שם ביוחסין שכתב: "וכן נראה כי אפי׳ בזמן הבית הי׳ רבן גמליאל הזקן נכדו של הלל ביבנה אע"פ שהי׳ בירושלים כי גלתה סנהדרין ארבעים שנה קודם חרבן הבית משעה שנפתחו דלתות ההיכל מעצמן וגער בהם רבן יוחנן בן זכאי."
והנה בא היוחסין והושיב ארבעים שנה לפני החרבן גם את רבן גמליאל הזקן, והרב ראפאפורט הסתפק במועט ויושב שם את רבן יוחנן בן זכאי לבדו.
ומה אפשר לאמר לכל הדבריס בטליס האלה.
והדברים מפורשים כי עד תוך ימי המלחמה ישב רבן יוחנן בן זכאי בירושלים ושם היתה ישיבתו הגדולה והכוללת.
ובאבות דר׳ נתן פרק ו׳ במקום אשר יסופר ענינו של ר׳ אליעזר בן הורקנוס בהלכו ללמוד אצל רבן יוחנן בן זכאי נאמר מפורש שהלך אליו לירושלים, ובא שם:
"מה הי׳ תחלתו של ר׳ אליעזר בן הורקנוס וכו׳ אמר אלך ואלמוד תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי וכו׳ הלך ולן באכסניא שלו הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים וכו׳ שמע עליו הורקנוס אביו וכו׳ אותו היום הי׳ רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו" וכו'
ובירושלמי מגילה פרק ג׳ הלכה א׳:
"דאמר ר׳ יהושע בן לוי וישרוף את בית ה׳ זה בית המקדש וכו׳ ואת כל בתי ירושלים אלו ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות שהיו בירושלים דאמר ר׳ פנחס וכו׳ וכולם עלה אספסינוס והחריבם, ואת כל בית הגדול שרף באש זה מדרשו של רבן יוחנן בן זכיי" וכו׳.
ובירושלמי תענית ספ"ג "רבן יוחנן בן זכיי כד הוה בעי דיחות מיטרא הוה אמר לספריה קום לך קומי היכלא בגין דרבי בעי מספרא ולית בחיליה מצטער מיד הוה מיטרא.״
כי אך בירושלים ישב ושם הי׳ מקומו לפני ימי החרבן.
ובמס' כתובות ד׳ ס"ו "תנו רבנן מעשה בר' יוחנן בן זכאי וכו׳ ראה ריבה אחת וכו׳ אמר לה בתי בת מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני וכו׳ אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב" וכו'.
ובמס׳ פסחים ד׳ כ"ו: "דתניא אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שהי׳ יושב בצלו של היכל ודורש כל היום כלו." וידועה האגדה במס׳ גיטין ד׳ נ"ו "אמר חזי לי תקנתא דאיפוק (מירושלים) אפשר דהוי הצלה וכו'״.
כי בירושלים הי׳ מקומו הקבוע ושם הי׳ בית מדרשו הגדול עד אשר יצא משם בשנה השלישית להמלחמה.
ועיקר טעותם הגדול בא להם מפני שלא ראו את אשר בין עיניהם, כי בנו דבריהם על האמור במס׳ שבת ד׳ ט"ו "ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין" וחשבו שהכונה שגלו ליבנה.
