54
דבר הנשיאות ביבנה
כי גם הנשיא גם האב בית דין יהד הרביצו שם תורה במתיבתא, ועל כן נחשבו שניהם, כי לא דבר הנשיאות ולא דבר האבות בית דין נחשבו שם כי אם מקבלי התורה ומנחיליה, וזה היו הזוגות אשר היו שניהם ראשי המתיבתא (כג). ולפני הזוגות נמנה אנטיגנוס איש סוכו אשר לא הי׳ נשיא כי אם אב בית דין. ולא עמדו כל החוקרים האלה על דבר נפלא מאד בזה אשר יברר לנו גם דבר כללי גדול מאד בנוגע לקבלת התורה.
כי דוקא הנשיאים לא נחשבו במס׳ אבות שם בין המקבלים והמנחילים, לא הנשיאים אשר מהלל עד החרבן ולא הנשיאים מאחרי החרבן. ולא באו שם לא שמעון בנו של הלל, ולא בנו רבן גמליאל הזקן ולא רבן שמעון בנו אשר היו נשיאים עד החרבן. ולא הנשיאים מאחר החרבן עד חתימת המשנה, לא רבן גמליאל דיבנה ולא בנו רבן שמעון בן גמליאל ולא בנו ר׳ יהודה הנשיא, רבי חותם המשנה.
ואחרי הזוגות בא שם רק רבן יוחנן בן זכאי, ובזה נחתם כל סדר הקבלה זה אחר זה באבות ובא שם בפ״ב משנה ח׳:
"רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי."
ולא הוזכר על זה אפילו רבן גמליאל הזקן אשר בודאי הי׳ נשיא וראש המתיבתא בימיו, ולא אחרי זה כל הנשיאים מאחר החרבן. וטעם כל זה פשוט מאד כי מפני שחשבו רק מקבלי התורה ומנחיליה, ועל כן יכלו לקצר הדרך על ידי רבן יוחנן בן זכאי עד ימי יבנה.
כי אלו חשבו את רבן גמליאל הזקן, אף שכן הדבר שגם הוא קבל מהלל ושמאי, אבל הוא לא האריך ימים עד ימי יבנה, והיו מוכרחים לחשוב גם את רבן יוחנן בן זכאי. אבל רבן יוחנן בן זכאי אי אפשר הי׳ לחשוב עם רבן גמליאל הזקן יחד לפי שהוא לא הי׳ אב בית דין בימי רבן גמליאל הזקן.
ולחשוב את רבן גמליאל הזקן ואחר זה את רבן יוחנן בן זכאי, אין זה סדר המשנה שהרי אי אפשר לאמר "רבן יוחנן בן זכאי קבל מרבן גמליאל הזקן״ שהרי רבן יוחנן בן זכאי קבל משמאי והלל, ולא מרבן גמליאל הזקן.
ועל כן קצרו הדרך, ואחרי הזוגות היינו אחרי הלל ושמאי אמרו "ר׳ יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי" וכו׳.
ובזה סיימו כל סדר המקבלים זה אחר זה עד תוך ימי יבנה.
וביבנה כבר נסדרו אצל יסוד המשנה גם כל דברי בית שמאי ובית הלל בנונע לגדר דברי יסוד המשנה, וכן נסדר שם אז גם זולת זה רוב עיקר כל גדרי המשנה.
וכל זה נגמר שם כעשר שנים אחר החרבן ככל אשר יבואר לפנינו. ומכיון שכבר נקבעו ונטבעו יחד עם יסוד המשנה גם כל עיקר גדרי יסוד המשנה, לא חשבו עוד מאז והלאה את סדר הקבלה, אשר כל יסודי דבריה כבר נקבעו ונטבעו בכל לשונם וסגנונם, ויהיו מעתה שימה בפיהם.
הערה (כג): ודבר שמאי והלל כבר נתבאר לנו כל ענינם בכרך שלישי.
