דבר רבן יוחנן בן זכאי וחביריו
כג
והדבר הזה הי' גדול יתר מאד וכונתו היתה כי על ידי רשיון זה יוכלו בני ישראל להקבץ שם יחד מכל עריהם וד׳ נתן חנו בעיני אספסינוס וירשהו על כל זה.
והן דברי הברייתא במס׳ ראש השנה דף כ״ט:
"תנו רבנן פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת והיו כל הערים מתכנסין אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירא נתקע אמרו לו נדון אמר להם נתקע ואחר כך נדון לאחר שתקעו אמרו לו נדון אמר להם כבר נשמע קרן ביבנה ואין משיבין לאחר מעשה."
ורש״י ז״ל פי׳ שם "והיו כל הערים שסביבות יבנה מתכנסים לשם לשמוע תקיעה משלוחי בית דין לפי שהיו רגילים כן בירושלים״. ודברי רבינו הגדול תמוהים מאד ואיך זה יכלו העם שבהערים מסביב לחשוב שיתקעו ביבנה כמו בירושלים והרי לא לבד שהעם הנאסף ליבנה לא עלה זה על דעתם כי אם שגם בבית הוועד לא חשב איש מזה זולתי רבן יוחנן בן זכאי לבדו.
והרי אפילו זקני בני בתירא מראשוני ראשי הוועד ביבנה אשר אך אליהם פנה רבן יוחנן בן זכאי גם הם לא עלה זה על דעתם לפני ראש השנה עד שהציע זה לפניהם רבן יוחנן ביום ראש השנה עצמו.
אבל הדברים פשוטים, כי אחר החרבן היתה יבנה לא רק מקום תורה לראשי זקני החכמים והתלמידים,
כי אם גם מקום כנוס לכל הצבור הגדול בימי החגים והמועדות כי שם פקחו על כל עניניהם בכל הנוגע לצרכי הרבים בכלל וצרכי עיר ועיר בפרט ככל אשר עשו לפני זה בירושלים.
ורבינו הגדול רש״י ז״ל על פי דרכו חשב שנתכנסו רק הערים מסביב, אבל הדברים מפורשים "והיו כל הערים מתכנסין".
והדבר מפורש כן גם במקומות אחרים כי כן ערכו וסדרו הדבר ביבנה כי יבוא העם שם בימי הרגלים.
ובא במס׳ פרה פרק ז׳ משנה ו׳: "המוליך את החבל בידו לדרכו כשר ושלא לדרכו פסול זה הלך ליבנה שלשה מועדות ובמועד שלישי הכשירו לו הוראת שעה.״
ובמס׳ חולין דף מ״ח "תניא נמי הכי וכו׳ התליע כבד שלה זה הי׳ מעשה ועלו עליה בני עסיא שלש רגלים ליבנה לרגל שלישי התירוה להם״.
ודבר שאין צריך לאמר הוא שעלית בני עסיא לא היתה רק זה לבד לדעת אם כשרה היא בהמה זו שהרי תוך זמן ארוך של שלש רגלים כבר נאכלה לכלבים.
וכי גם אם רק בנוגע להדין הזה בלבד הלא לא היו עולים כל השלשה פעמים דוקא ברגל.
אבל הכונה כי בני עסיא בבואם גם בלא זה כפעם בפעם בימי הרגלים ליבנה בתוך כל העם כולו, הציעו שם השאלה, ולא הוכרעה עד בואם לרגל שלישי.
ונמצא על בני עסיא כזאת ביבנה גם בתוספתא מקואות פ״ד: