ר' יהושע בפרט
קצה
ועיקר הכל שידובר בזה לא לבד רק מדרבנן כי אם שגם מדרבנן אין זה
כי אם רק לבלי לזלזל בכבוד יום טוב.
ונגד זה אם לא יעשה כן יש כאן חיוב של תורה.
והעולה על כל הוא הציון אשר ציין לו ווייס מנזיר נ"ט אשר שם לא ידע כלל את ענין הדברים כל עיקר, כי ביסוד המשנה בא שם (נ״ז ע״א):
שני נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וכו' וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר אם אני הטמא וכו'".
והנה בא הדין רק כששניהם חיים, שאז יכולים להתנות כן.
ובימי הבירורים ביבנה חקרו על יסוד המשנה איך לעשות אם בינתים מת אחד מהם, שאז אי אפשר לעשות כן, ועל זה השיב ר' יהושע (נ״ט ע"ב):
"מת אחד מהן? אמר ר׳ יהושע יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר ואומר אם טמא וכו'״.
וזה ודאי עצה טובה ופשוטה, רק שצריך לזה שיתרצה מי לעשות כן, וזה השיב עליו בן זומא:
"אמר לו בן זומא ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר אלא מביא חטאת העוף וכו'".
ואיזה הערמה קטנה או גדולה יש כאן בדברי ר׳ יהושע ואיזה איסור של תורה קטן או גדול ירצה בזה ר׳ יהושע להתיר או לעבור על ידי הערמה.
והוא רק תמהון איש שאיננו יודע כלל במה הענין מדבר בא ושולח לשונו מבלי כל ידיעה.
אבל כי ידע ווייס כי אין בדבריו אפי' צל של איזה ענין על כן ישען על דברי גייגער אשר יאמר כן על כל חכמי ישראל - הפרושים כלשונם - ויהיו דבריו(סד): הלא כן פעולת הפרושים מאז; "כה וכה הקילו את עול המצות מעל צוארי האנשים האמללים וכו׳ אך היו ערומים ביראתם והלבישו את דבריהם בתוך דברי הראשונים לאמר כי כן נגזר משנים קדמוניות" (גייגער החלוץ ח״ו צד 15) כי מה שורש דבר לתיקוניהם שהתירו הוצאה ותחומין ובישול מיום טוב לשבת ע"י תחבולת ערובין ויחסום לקדמוני קדמונים בלתי אם וכו' שהשעה צריכה לו. אלה דבריו.
אבל הלא גם לפי סגנונם של ווייס עצמו וגייגער המוליכו בדרך, גם לפי דבריהם הם ידברו רק תהפוכות.
כי ירצו להראות כי התירו בערמה איסורי תורה ויביאו כי אסרו דברים המותרים מן התורה.
כי את אשר אמרו בגמרא שכן נגזר בשנים קדמוניות באיסור הוצאה ותחומין ובישול מיום טוב לשבת ויחסו לקדמוני קדמונים אינו ההיתר כי אם האיסור.
והדבר ידוע כי את אשר יחסו לשלמה בעירובין אינו היתר להתיר איסור תורה, כי אם להיפך תקנה לסייג לאסור מדרבנן דבר המותר מן התורה.
הערה (סד): כונת גייגער בדבריו להסית את ישראל לרקח כמתכונתו להכחיש תורה ומצוה, ועל כן בדא כי גם מקבלי התורה הפרושים בלשונם, גם הם עשו כן, וזה בא ווייס לתת לפני הקוראים לשם דברי הימים לבני ישראל.
