ר' אליעזר בפרט
הדבר אשר עלינו להבין הוא להיפך דברי ר' עקיבא, וזה באמת נתבאר בגמ' שם.
והוא שר׳ עקיבא כבר שמע בפעם אחרת מר' אליעזר קבלתו שאין הזאה דוחה שבת.
ועל כן כאשר שמע עתה ר' עקיבא בישיבה שנחלק ר' אליעזר אם כל אלו שהן משום שבות נדחין אצל פסח,
השיב לפני ר' אליעזר מדבר קבלתו אשר קבל ממנו בעצמו ואמר לר' אליעזר בפשיטות:
״השיב ר׳ עקיבא ואמר הזאה תוכיח שהיא משום שבות ואינה דוחה את השבת".
אבל הפעם נשכח זה מר׳ אליעזר וכלשון הגמ' ״ר׳ אליעזר גמריה איתעקר ליה״ ועל כן כדרכו הגדולה השיב על זה ככל משא ומתן של הלכה אף שחשבו רק כאחד התלמידים.
״אמר ליה ר׳ אליעזר ועליה אני דן ומה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת הזאה שהיא משום שבות אינו דין וכו'״.
ואלו השיב לו ר׳ עקיבא שכבר קבל ממנו שאין הזאה דוחה שבת הי׳ בזה הכל במקומו.
אבל לבלי לאמר בבית המדרש בהדי' שכחת ר׳ אליעזר כלשון הגמ׳ ״ונימא ליה בהדי׳ סבר לאו אורח ארעא״ השיב בסגנון של שקלא וטרי׳ "אמר לו ר׳ עקיבא או חילוף מה אם הזאה וכו'״ והדברים האלה חשבם ר׳ אליעזר לדבר שחוק וגיחוך כלשונו של רש"י.
אז לא נשאר לפני ר׳ עקיבא כי אם לאמר לו זה בהדי׳:
״אמר לו ר׳ עקיבא רבי אל תכפירני בשעת הדין כך מקובלני ממך הזאה שבות היא ואינה דוחה את השבת״.
ומבואר ובולט כי הדבר להיפך שרק דברי ר׳ עקיבא וענינו הפעם עם ר׳ אליעזר צריכים ביאור.
ומאז ואילך החשיב ר׳ אליעזר את ר׳ עקיבא לא בתור תלמיד לבד כי אם גם בתור חבר גמור.
ור׳ עקיבא לא רק השיב על דבריו כי אם גם חולק עמו מפורש (ויבואר לפנינו) ור׳ אליעזר כמדתו הגדולה נושא ונותן עפו כעם כל חביריו אשר התהלך עסהם כרע כאח.
ויותר מזה כי גם כאשר העירו ר׳ עקיבא למוסר קבל דבריו בחיבה גדולה, ובא בסנהדרין ד׳ ק״א:
״תנו רבנן כשחלה ר׳ אליעזר (חולי עוברת) נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר׳ טרפון ור' יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא נענה ר׳ טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה ר׳ יהושע ואמר טוב אתה לישראל מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה ר׳ אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה יבעולם הבא נענה ר׳ עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני
