ר' אליעזר בפרט
קצב
כי התרחקו החוקרים האלה מעל עמם, עד כי אבדו כל הרגשה חי' מעומק נפשם הגדולה.
והמענה האחרונה של ווייס בנוגע לאכזריות ר׳ אליעזר נגד תלמידיו זו היא ויאמר:
״ר' עקיבא אחד מגדולי תלמידיו השיב פעם אחת תשובה על דבריו וכעס ר' אליעזר וקללו, פסחים ס"ט״.
ומה נעשה לו להחכם ווייס כי לא ידע כלל ענין הדברים שם.
והדבר להיפך שיש להתפלא על ר׳ עקיבא איך עשה כזאת עם ר׳ אליעזר, כמו שבאמת כבר עמדו שם בגמרא על זה והסבירו לנו הדבר.
כי תשובתו של ר' עקיבא לר׳ אליעזר לא היתה בפעם ההוא ככל דרכי משא ומתן של הלכה, ותשובה לתומו, כי אס דרך שחוק והיתול,
ור׳ אליעזר הקפיד על זה בהכרח, ואי אפשר הי׳ שלא להקפיד.
ר' אליעזר סובר שם במשנה ד׳ ס"ה שכל הדברים שהם משום שבות נדחין אצל הקרבת פסח בשבת אף שהי׳ אפשר לעשות אותם מערב שבת ויאמר שם:
״ומה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת הזאה שהיא משום שבות אינו דין שדוחה את השבת".
ועל זה באו שם דברי ר׳ עקיבא:
״אמר לו ר' עקיבא או חילוף מה אם הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת שחיטה שהיא משום מלאכה אינו דין שלא תדחה את השבת״.
ולא יכול להיות ספק שר׳ עקיבא עצמו ידע שאין מקום לתשובה זו, והוא כלל מוסכם ששחיטה דוחה שבת.
וכדברי ר׳ אליעזר אליו במשנתנו שם ״עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו בין בחול בין בשבת״.
וכלשונו של רש"י שם בפסחים ד׳ ס"ט:
״בשחיטה השבתני דבר שחוק וגיחוך, שאמרת או חילוף ומה אם הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה שחיטה לא כל שכן שלא תדחה ובאת לעקור את מה שכתוב בו במועדו ויודע היית שאין זח קל וחומר״.
וכן הדבר שר' אליעזר חשב שדרך שחוק וגיחוך השיב לו ר׳ עקיבא, וחשב שר' עקיבא עצמו יודע שאין תשובתו כלום, וכדברי רש"י ז"ל.
ועלינו לדעת גם זאת כי זה הי׳ הפעם הראשונה אשר השיב ר' עקיבא לפני ר׳ אליעזר, ור׳ אליעזר חשב אותו אז רק לאחד התלמידים, כמו שהוא בירושלמי פסחים פ׳׳ו ה"ג:
״שלש עשרה שנה עשה ר׳ עקיבא נכנס אצל ר׳ אליעזר ולא הי׳ יודע בו וזו היא תחלת תשובתו הראשונה לפני ר׳ אליעזר אמר לו ר' יהושע (לר׳ אליעזר) הלא זה העם אשר מאסת בו צא נא עתה והלחם בו״.
והתשובה הראשונה הזאת היתח לפי פשטה דרך שחוק וגיחוך, האם יפלא כי ר' אליעזר הקפיד על זה ויצא בפעם היחידי הזה מגדרו ועל כיוצא בזה הי׳ מקפיד גם הלל הזקן.
