382
ר' אליעזר בפרט
״אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך פשט ידיו וקבל עיניו בכה ר' אליעזר
ואמר סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם אמר לו לך אמור להם אל תחושו
למנינכם כך מקובלני מר׳ יוחנן בן זכאי וכו'״.
והננו רואים כי בנשימה אחת אמר לו ״יוסי פשוט ידיך וכו'״ וגם ״לך אמור להם״ שכוונו להלכה וכך מקובלני וכו'״.
וכמה רחוקים הדברים האלה מלאמר עליהם ״שקללו קללה נמרצת ושפך עליו כל חמתו".
אבל הדבר הוא דבר אמונתם הגדולה והנהגתם בכל צעד, ויהי זה כי יקבל עונשו ולישקול למטרפסי׳,
כמו שהוא במס׳ פסחים ד׳ נ"ז ״אמר רב יוסף בריך רחמנא דאשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למיטרפסיה מיניה בהאי עלמא״, וכן הם הדברים גם ביבמות ד׳ ק״ה.
וכל היודע את דרכי שרי קודש נביאי ד׳ והתנאים אחריהם, ועד כמה עמדו ברום עולמם לחשוב בכל צעד חשבונו של עולם, יבין כי כל הדברים האלה הי׳ אצלם דרך כבושה אשר בצדקתם ויושר לבבם באשורם אחזה רגלם.
אבל הנה החכם ווייס יש לו עוד חטא גדול על ר׳ אליעזר כי ״הי׳ אכזרי על תלמידיו" ואף כי במגילה כ"ה נאמר ״מעשה באדם אחד" אין מדקדקים עם איש כווייס בזיופים כאלה, ויאמר:
״תלמיד אחד קרא לפניו "הודע את ירושלים את תועבותיה" ואמר לו ר׳ אליעזר צא והודע תועבותיה של אמך מגילה כ"ה".
וכמה קרירות הרוח לכל דבר האומה נדרש לדברי ווייס אלה, וכמה זה היו האנשים כבר רחוקים מכל רגשות נפשות בני ישראל, עד כי להפוך דברים כאלה לגנות.
ר׳ אליעזר ראה עוד את ירושלים בכל משוש תפארתה, והמקדש המעוז בכל פארו והדרו, כהנים בכל עבודתם עבודת הקדש לשם ד׳ ולוים בדוכנם, ורוח ד׳ מרחף על כולם וישראל יושבים שלוים ושקטים, וממשלתם בכל הנהגה בפנימית בידם,
ולעיני ר׳ אליעזר וחביריו כל הדור ההוא נוטל כבוד מבית חיינו, וגם ירושלים נהפכה למדבר שממה ועם ד' נהרגו לרבבות ונמכרו ממכרת עבד, ויהיו עתה מרמס תחת יד אויב ומתנקם.
והנה בא אדם אחד ובוחר לו להפטיר ״הודע את ירושלים את תועבותיה"(סב) האם אפשר הי׳ לנפש עדינה מלאה אהבה לעמו כר׳ אליעזר לבלי הרגיש מזה כמחט בבשר החי, והאם הי' לבלי למלאות חובתו, ולבלי לגעור בו.
ועל דבר כזה אשר הוא מטבע הדברים ואי אפשר להיות אחרת, בא החכם ווייס ומראה באגרופו וקורא בקול גדול כי במקום הזה עלה לו עון חטאתו של ר׳ אליעזר.
הערה (סב): יחזקאל בשעתו דבר בדבר ד' בתוכחה למען השב לב ישראל לאביהם שבשמים, ואין זה ענין לאדם אחד הבוחר לו להפטיר דוקא ב״הודע את ירושלים את תועבותיה" למעלה מר׳ אליעזר, אשר היו שם רק חבורת חכמי התורה.
