זמן המעשים
קנ
לרבה בר מרי כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו׳ וכי מאחר שלא שם
רפואה למה אמר ליה הכי אמר ר׳ יוחנן וכו׳ אעפ"כ אני ד׳ רופאך אמר רבה בר
בר חנה כשחלה ר׳ אליעזר וכו׳ התחילו הן בוכין ור׳ עקיבא משחק וכו'״.
והלא כל הדברים מעידים על עצמם כי ילכו כולם יחד רק בענין חולי עוברת ורפואה קרובה.
ויותר מזה כי מיד אחר דברי רבה בר בר חנה כשחלה ר׳ אליעזר ״נכנסו תלמידיו לבקרו״ בא שם עוד:
״תנו רבנן כשחלה ר־ אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר׳ טרפון ור׳ יהושע ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא נענה ר׳ טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים וכו׳ נענה ר׳ יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל המה שגלגל חמה וכו׳ נענה ר׳ אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל מאב ואם וכו׳ ורבי וכו׳ נענה ר׳ עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין אמר לו עקיבא זו מניין לך אמר ליה מקרא אני דורש וכו׳ לא העלהו למוטב אלא יסורין וכו׳ הא למדת שחביבין יסורין".
וכל הדברים מבוארים שידובר בכל זח במחלה עוברת ויסורין וצער(לא).
ואמנם כי נראה בזה הרבה יותר כי תחת אשר בהדברים בסנהדרין ד׳ ס״ח אשר היו באמת בחליו אשר מת בו נאמר שם:
״והתניא כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו ר׳ עקיבא וחביריו לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו ואותו היום ערב שבת הי׳ ונכנס הורקנוס בנו וכו׳ כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ד׳ אמות וכו'״.
ולשונו של רש"י ז"ל ״ברחוק ד׳ אמות מפני הנדוי שברכוהו במחלוקת תנורו של עכנאי בבבא מציעא נ״ט״.
וכן הוא באמת כי לא הותר הנדר עד אחר מותו של ר׳ אליעזר כמו שהוא שם בד׳ ס"ח "אמר להן הוא טהור ויצאה נשמתו בטהרה עמד ר׳ יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר".
ועל כן הנה גם כאשר באו אליו לפני מותו לא יכלו לשבת אצלו כי אם ״נכנסו וישבו לפניו ברחוק ד׳ אמות".
הנה בשתי המעשים בד׳ ק"א אין זכר מזה לפי שהי׳ זה קודם שברכוהו.
ולא לבד בהמעשה הראשונה שנכנסו רק תלמידיו לא בא מזה דבר ונאמר ״כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להם חמה עזה וכו׳ התחילו הן בוכין וכו׳, כי אם שגם במעשה השני׳ שבאו ראשי בית הוועד, גם שם אין זכר מזה ובא ״תנו רבנן כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור׳ יהושע ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא נענה ר׳ טרפון ואמר טוב אתה לישראל וכו'״.
הערה (לא): ודברי ר' אליעזר ״חמה עזה יש בעולם" הכונה כדברי רש״י ז"ל שם שכתב ״על עצמו הי׳ אומר שכעס עליו המקום והכביד חליו" וראוי הי׳ לרבינו לאמר ״והכביד צערו" אלא שלא דקדק רבינו בדברים כאלה.
וגם אם נרצה לפרש הדברים על כל העולם כלו הנה גם בימי דאמיטיאן היו שם צרות רבות ורעות ככל אשר יבואר עוד.
וכבר הערנו כי רק מפני כי הגיעו אז ימי הרעה לא נאסף בית הוועד בכללו.
