עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/288

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫הנסיעה הראשונה לרומי‬

קמ

‬ אמנם החכם גרעץ, אשר המקורים הנם אצלו רק חפצו לבד, הוא בא וערבב את כל הדברים ויהפכם לגמרי. וההכרח להסיר מכשול מדרך החקירה ולהעמיד הדברים על מה שהם. ‬

‫פרק י״ט.


החכם גרעץ מצא לו השערה בדויה כי סנקליטון המוזכר במדרש ואתחנן הנהו אחד עם המוזכר אצל דיא קאסיוס הקאנסול קלעמענס אשר הרגו דאמיטיאן בשנה האחרונה לימי חייו.

ואחרי אשר גם לפי דברי גרעץ עצמו כבר נסתלק ר׳ אליעזר אז מבית הוועד ונפרד מרבן גמליאל, כי על כן למען קיים השערתו בא ויכחיש לגמרי את נסיעת ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל לרומא.

ויאמר כי לא היתה נסיעת חכמים לרומא כי אם אחת בסוף הימים מרבן גמליאל ר׳ יהושע ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא.

ובעמוד ‪121‬ בהערה יאמר גרעץ:

״אני לא אוכל להסכים עם פראנקעל כי היו שם שתי נסיעות החכמים לרומא. בכל מקום ידובר רק מנסיעה אחת והי׳ זה בשנת ‪95‬ או ‪96‬ בזמן אשר נהרג הסענאטאר קלעמענס או במות דאמיציאן״.

והנה בא ומטעה את הקוראים להאמין כי דברינו הם לדון על מאורע ומעשה שהיתה אשר הוזכרה גם פה גם שם, ולגרעץ נראה כי ידובר גם פה גם שם ממעשה אהת ולא משתים מזמנים שונים.

אבל הלא ידע גם גרעץ כי אין דברינו לדון על מאורע כי אם על דבר מעשי החכמים כי אצל רבן גמליאל ר׳ אלעזר בן עזריה ר׳ יהושע ור׳ עקיבא לא הוזכר לפנינו דבר המעשה והמאורע כל עיקר.

כל מה שאנו דנים הוא רק זאת כי יש לפנינו נסיעה לרומא, של ר' אליעזר ר׳ יהושע ורבן גמליאל.

ויש לפנינו נסיעה אחרת של רבן גמליאל ר' אלעזר בן עזריה ר' יהושע ור׳ עקיבא (עי׳ דברינו בפרק ל״ו על הנסיעה השניה).

ואחרי שזה ודאי שבימי ר' אלעזר בן עזריה כבר לא הי׳ ר' אליעזר הגדול חבירו של ר׳ יהושע לא בבית הוועד ולא יחד עם רבן גמליאל,

איזה ספק יוכל להיות כי דבר ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל הוא דבר לעצמו ודבר רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה ור' יהושע ור׳ עקיבא הוא דבר לעצמו.

והחכם גרעץ יאמר שם "בכל המקומות ידובר מארבעה התנאים (רבן גמליאל ר' אלעזר בן עזריה ר' יהושע ור' עקיבא) רק שיש אשר השמות מחולפים, ויש אשר יחסר שם האחד או השני״.

ורק בחכמת ישראל הי׳ אפשר להכחיש דברים טבעים כאלה רק מפני שכך עלתה במחשבה לפניו.

ומה יכול להיות דבר טבעי יותר מזה, כי כעשר שנה אחרי החרבן כאשר שקטו הרוחות מעט ברומי בימי טיטוס נסעו ראשי ישראל לרומי, וחמש עשרה שנה אחר זה במות דאמיטיאן איש הדמים נסעו עוד הפעם להתחנן על עמם.