הנסיעה הראשונה לרומי
קלט
אז שמו חכמי ישראל לב בשנה העשירית אחר החרבן(כד) ללכת לרומא להתחנן על עמם.
ונסיעתם זו לרומא הוזכרה בירושלמי סנהדרין פרק ז' הלכה י״ג:
״דלמא ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי וכו׳ עלון לחד אתר ואקבלון בחד כד יתבין וכו'״.
ולפנינו יבואר כי המעשה של וועד בו ביום, אשר הי׳ ערך שתי שנים אחרי אשר ר׳ אליעזר נסתלק מבית הוועד ומחביריו, הי׳ ערך י"ד—ט"ו שנה אחרי החרבן ודבר סילוקו של ר׳ אליעזר ערך י"ב—י"ג שנה אחר החרבן.
וכן יבואר לפנינו כי דבר המעשה הגדולה עם ר׳ אליעזר בבית הוועד לא בא פתאום כי אם שהנהו שלשלת של מאורעות אשר באו זה אחר זה אחרי ביטול ברורי בית הוועד בראשית ימי דאמיטיאן אחרי שובם מרומי.
כי על כן הנה הדברים מבוארים מעצמם כי דבר נסיעתם לרומא היתה לפני זה בימי טיטוס.
והדברים מתבארים גם מעצמם כן כי היתה דבר נסיעתם מפני שכוונו השעה אחרי אשר נתפשטה השמועה בכל ארץ ממשלת רומי כי טיטוס מאז ישב על כסא אביו התהפך לאיש אחר ויהי טוב ומטיב לכל.
אבל טיטוס לא משל אחרי מות אביו כי אם שתי שנים, ובימי היות חכמי ישראל ברומי, ובהיותם עושים דרכם להרבות רעים ולמצוא מהלכים לבקשת בני ישראל על ידי שרי רומא, והנה הומת טיטוס על ידי דאמיטיאן אחיו, איש הדמים, אשר גם את שרי רומי היותר גדולים הוביל לטבח ויוציא אותם להורגים חבורות חבורות.
ומיד בעלותו לכסא כבר הכין פקודה נוראה בנוגע לבני ישראל.
וכאצבע ד׳ היתה זאת כי כבר היו חכמי ישראל בעת ההיא ברומי, וכבר קנו להם שם את לבב ראשי השרים, ועל ידי זה נתבטל הדבר.
והן דברי המדרש רבה דברים ואתחנן פרשה ב׳:
״מעשה שהיו רבותינו ברומי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל וגזרו סנקליטין של מלך לומר מכאן ועד שלשים יום לא יהי׳ בכל העולם יהודי, והי׳ סנקליטו של מלך ירא שמים בא אצל רבן גמליאל וגילה לו הדבר והיו רבותינו מצטערים הרבה אמר להם אותו ירא שמים אל תצטערו מכאן ועד שלשים יום אלקיהם של היהודים עומד להם בסוף כ״ה ימים גילה לאשתו את הדבר אמרה לו הרי שלמו כ"ה ימים אמר לה עוד חמשה והיתה אשתו צדקת ממנו אמרה לו אין לך טבעת מוץ אותה ומות וסנקליטון בטל עליך שלשים יום אחרים והגזירה עוברת שמע לה ומוץ את טבעתו ומת שמעו רבותינו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים וכו׳ קראו עליו רבותינו המקרא הזה (תהלים מ"ז) נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם".
והדברים מבוארים כי הם לא באו לרומי מפני ששמעו בהיותם בארץ יהודה מהגזירה הזאת, שהרי הדברים מפורשים שנם בהיותם ברומי לא ידעו עוד מזה, עד שבא אצלם סנקליטו של מלך שם וגילה להם הדבר.
הערה (כד): כבר צמצמנו את זמן חמעשים אחר החרבן, וכי בערך השנה הששית מת רבן יוחנן בן זכאי, ואז אחר פטירתו באו תלמידיו הגדולים וקבעו מקומם ביבנה, וחותחלו ימי הבירורים אשר ארכו שלש שנים כפו שכבר נתבאר, ואחר אשר נגמרו ימי הבירורים כבר הי׳ השנה השני׳ לפמשלת טיטוס.
