276
הנסיעה הראשונה לרומי
דבר חכמי ישראל גם לפני החרבן הי' כל פעם לפנות ישר לרומא בכל תקון צרכי העם הכוללים, ולהסיר כל המכשולים מדרך עמם.
כי אחרי אשר היתה יד ד׳ בישראל להעמידם תהת עול ממשלת רומא, הי׳ חפצם ודעתם כי היותר טוב להגיע למחוז חפצם הוא לפנות דרכם ישר אל הקיסר וראשי מנהיגי הממשלה שם.
זה הי׳ דרכם וחפצם לפני החרבן וזה הי׳ דרכם גם עתה.
וכבר באו הדברים מפורשים כן בדברי יאזעפוס בנוגע להמעשים לפני המלחמה ויאמר במלחמת היהודים II, 16, 3:
״אחרי אשר נסע מירושלים נעאפאליטאנוס שליח ההגמון מסוריא פנו היהודים (היינו סגולת העם) אל אגריפא השני ואל הכהנים הגדולים (חבורת אגריפא וההורדסים בכלל) בבקשתם לשלוח מלאכים אל הקיסר נערא לרומא להציע לפניו משפטם נגד פלארוס וכו׳ אבל אגריפא ראה כי אם יניח להם לערוך משפטם לפני הקיסר נגד פלארוס יביא שנאה על עצמו (מהיונים) וכו'״.
ומזה באמת יצאה אז כל הרעה הגדולה על אשר לא נעשתה עצת ראשי חכמי ישראל ככל אשר כבר נתבאר לנו במקומו שם (עמוד 14).
ודעתם זו היתה לחכמי ישראל גם לאחר החרבן.
הדברים נשתנו עתה שינוי גדול, והתקוה להפיק חפצם שם נתקטנה עד המדה היותר זעומה המגעת עד האפס.
כי בימי הבית גם בכל היות בני ישראל תחת יד רומא, בכל זה בבוא שלוחי העם וראשיו לרומא, התחשבו הרומיים עם חפצם והצעת דבריהם בתור עם ארצו אשר יבוא לסדר עניניו על ידי הקיסר פטיש כל הארץ.
ובמדה ידועה גם השתמרו הרומיים לבלי להכעיסם תמרורים, בידעם כי ירושלים בצורה מאד ועם ישראל גוי איתן.
לא כן עתה אשר בעיני הרומיים כבר הוסר ישראל מגוי, וירושלים שאה שממה, ויחשבו מחשבות איך לנשל את ישראל מעל אדמתם.
בכל זה לא שנו חכמי התורה דרכם לשוב להשתדל להקל מעל עמם את עול סובלם, להוציאם מתוך ההפכה, ולשום להם עמידה בארץ.
ואת הדבר הזה, לא עשו על ידי עשירים ואבירים כי אם על ידי עצמם. וילכו ראשוני ראשי הדור רבן גמליאל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע, היינו הנשיא האב בית דין וחכם הוועד ראשי חכמי התורה.
כל ימי אספסינוס אשר ארכו כשמנה שנה אחר החרבן לא הי׳ אפשר לעשות כל מאומה כי היו הרומיים שכורי נצחון, ובערך שלש ארבע שנה עסקו בחרבן הארץ וכבישת המבצרים הבודדים, ואחר זה היתה עוד עברתס קשה מאד להשחית ולכלה.
ובימים ההם גם חרשו ההיכל ורדפו את רבן גמליאל וישימו מסים קשים ועוד דברים רבים ככל אשר כבר נתבאר.
אבל כאשר מת אספסינוס וטיטוס ישב לכסא אחריו, וכאשר עבר עליו יותר משנה לממשלתו והקול נשמע כי יתנהג ברחמים רבים, ועזב את כל משובתו,
