ברורי השמעתות
קלה
וכל זה ביררו אז בבית הוועד בפני כל חכמי הוועד, והשוו קבלותיהם יחד,
וכל דבר נתבאר בפני כולם.
וזה הוא נם ענין הדברים בתוספתא ריש מס׳ זבים:
״כשהי׳ ר׳ עקיבא מסדר הלכות לתלמידים אמר כל מי ששמע טעם על חבירו יבוא ויאמר אמר לפניו ר' שמעון משום ר׳ אליעזר בן יהודה איש ברתותא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל וכו' אמר לו לא כל הקופץ משתבח אלא הנותן את הטעם אמר לפניו ר׳ שמעון כך אמרו בית הלל לבית שמאי וכו׳ וחזר ר׳ עקיבא להיות שונה כר׳ שמעון.״
וכל הדברים האלה אחת הם, כי כשהי׳ ר׳ עקיבא מסדר ההלכות שקבל ״מרבה דמתניתא״ לפני תלמידיו, ובידעו כי גם תלמידיו היושבים לפניו אשר הוא הי׳ להם ״רבו שלמדו חכמה" אבל בכל זה כבר גדלו והצליחו אז (יבואר לפנינו) וכבר למדו וקבלו גם הם כל הדברים האלה מפי ״רבה דמתניתא״ ועליו לבאר להם ענין הדברים טעמם ונימוקם,
הנה בעותנותו הגדולה רצה לשמוע ולדעת אולי כבר קבלו גם תלמידיו טעם הדברים יסודם וענינם, על כן הי׳ מדרכו הגדולה להקדים ולהרשותם לזה ולאמר להם: ״כל מי ששמע טעם על חבירו יבוא ויאמר".
וזה הי׳ באמת הדרך הגדולה והנפלאה של רבותינו הגדולים, אשר אך דרישת האמת היתה אורם ואמתם ויבקשו האמת וידרשוהו גם בין תלמידיהם עד אשר נתבררו להם הדברים מכל צד.
וראוי לנו לבאר בזה דברי המשניות במס׳ נגעים פרק ט׳ משנה ג׳ ושם פרק י"א משנה ז׳ אשר מפני כי היו נעלמים עד כה הדברים הפשוטים האלה נשארו הדברים סתומים ודחוקים.
ושם בנגעים פרק ט׳ בא:
״שאלו את ר׳ אליעזר מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת שחין אמר להם יסגיר אמרו לו למה לגדל שער לבן אינה ראויה ולפשיון אינה פושה ולמחיה אינה מטמאה אמר להם שמא תכנוס ותפשה אמרו לו והלא מקומה כגריס אמר להן לא שמעתי אמר לו ר׳ יהודה בן בתירא אלמד בו אמר לו אם לקיים דברי חכמים הן אמר לו שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים."
וזה עצמו בא גם בתורת כהנים תזריע פרשה ג׳ סוף פרק ו׳:
״שאלו את ר׳ אליעזר וכו׳ אמר להם שמא תכנוס ותפשה אמרו לו והרי מקומה כגריס אמר להם כך שמעתי יסגיר אמר לו ר׳ יהודה בן בתירא וכו׳ אמר לו אם לקיים דברי חכמים וכו׳.״
והנה הדבר מבואר שכל זה הי׳ דבר ששמע ר׳ אליעזר וקבל, והאמור במשנתינו ״אמר להם לא שמעתי״ היינו רק זאת שלא שמע טעם הדבר.
שהרי מפורש בתורת כהנים ״אמר להם כך שמעתי יסגיר״.
וגם במשנתנו הדבר מפורש שאמר לר׳ יהודה בן בתירא ״אם לקיים דברי חכמים הן״ וכן בסוף כאשר פירש הדברים אמר לו ״חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים״. וכל זה יורה לנו שהיתה זה קבלה כוללת מוחלטת, רק שחפשו לדעת טעם הדבר.
