266
בירורי השמעתות
ועל כן על דברי ר׳ יוחנן בירושלמי שם ״כל מקום ששנה סתם משנה דרבנן עד שיפרוש לו רבו״ ישאל הירושלמי:
״ר׳ זעירא בעא קומי ר׳ מנא הידינו רבה רבה דמתניתא או רבה דאולפנא״.
והיינו כדברינו שם ששאלתו היא ״אם יספיק ונוכל לסמוך גם על הקבלה בענין זה מרבה דמתניתא או שצריך שיהי' זה דוקא קבלה מרבה דאולפנא״.
ושם בח"ב נתבארו לנו הדברים לכל ענינם.
והננו רואים שזה הי׳ כן כבר מימים רבים לפני ימי ר׳ יהושע בהיות באמת המשנה קבועה וטבועה כבר מהימים הראשונים.
ועל פי כל הדברים האלה נבין גם ענין מחלוקתם של ר' מאיר ור׳ יהודה בבבא מציעא ד׳ ל"ג, כי על דברי יסוד המשנה שם:
״הי׳ אביו ורבו נושאין משאוי מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו היו אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו״.
בא שם על זה בגמ׳:
״תנו רבנן רבו שאמרו (ביסוד המשנה) רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה דברי ר׳ מאיר ר' יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו ר׳ יוסי אומר אפי׳ לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זה הוא רבו״ (האמור במשנתנו).
והנה המחלוקת בזה אינה כי אם בין ר' יהודה ור׳ יוסי שר׳ יהודה סובר שרוב חכמתו ממנו ור׳ יוסי סובר אפי' לא האיר עיניו אלא במשנה אחת.
אבל שניהם מודים לדברי ר׳ מאיר ״כי רבו שאמרו הוא שלמדו חכמה"(כג).
ולשונו של רש״י ז"ל על דברי ר׳ מאיר ״שלמדו חכמה סברת טעמי המשנה ולהבין שלא יהיו סותרות זו את זו וטעמי איסור והיתר והחיוב והפטור והוא הנקרא גמרא״.
ואחר זה כתב ״מקרא ,תורה נביאים וכתובים, משנה, כמו שהן שנויות ואין טעמן מפורש בהן".
ודברי רבינו הגדול ברורים, אבל הדברים מפורשים ופרושים לפנינו בכל ענינם.
והננו רואים כי את אשר יקרא בפי האמוראים בירושלמי ״רבה דאולפנא״ יקרא בפי ר׳ מאיר ״רבו שלמדו חכמה" ואת אשר יקרא בפי האמוראים בירושלמי ״רבה דמתניתא" יקרא בפי ר׳ מאיר "רבו שלמדו משנה".
------
הערה (כג): בגמ׳ שם בא אחר זה ״איתמר רב יצחק בר יוסף אמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת הלכה כר׳ יוסי ומי אמר ר' יוחנן הכי והא אמר ר׳ יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן רבו שלמדו חכמה מאי חכמה רוחב חכמתו".
ועל זה כתב רש״י ז״ל ״ותנן רבו שלמדו חכמה סתמא כר׳ מאיר, רוב חכמתו אם מקרא מקרא אם משנה משנה״.
וכבודו הגדול של רבינו במקומו אבל לא נוכל לדעת מדוע נכנס בפרצה דחוקה, שהרי פשטן של דברים דזה שאמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה היינו שלא כר׳ יוסי.
אבל ר׳ מאיר מפרש דברי המשנה, וכולם מודים בדבריו.
ונפלאתי על דברי רבינו שאם ראית הגמ׳ ממה שנאמר בגמ׳ אחר זה ״רבו שלמדו חכמה״ היא דסתמא כר׳ מאיר ולא כר' יהודה, אם כן מה ענין לתירוץ הגמ׳ ״מאי חכמה רוב חכמתו״, ואיך יהי׳ זה כר׳ יהודה ולא כר׳ מאיר, שהרי לשון המשנה הוא ממש כלשונו של ר׳ מאיר.
אבל דברי הגמ׳ פשוטים והקושי׳ היא שדברי המשנה הן כר׳ יוסי ולא כר׳ יהודה שהלשון "רבו שלמדו חכמה״ יורה כר׳ יוסי שלמדו חכמה אפי׳ במשנה אחת כלשונו של ר' יוסי ״אפי׳ לא העיר עיניו אלא במשנה אחת״.
ועל זה תירוץ הגמ׳ ברור "מאי חכמה רוב חכמתו" והיינו כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי.
