יסוד המשנה, ודברי דור יבנה עליה
קלג
ובמס׳ כלים פרק ח׳ משנה ט׳:
״פורנה אם יש לה לבזבז טמאה ר' יהודה אומר אם יש לה אסטניות רבן גמליאל אומר אם יש לה שפיות״.
וכבר בא על זה בתוספתא פרק ו׳ שם ״וכולן שם אחד הן״.
וכמו שביאר זה גם הר"ב שם ״ולא פליגי אלא שכל אחד הי׳ שונה כפי הלשון ששמע מרבו שחייב אדם לאמר בלשון רבו״.
והיינו שאת יסוד המשנה שנו כל אחד במקום הזה כפי מה שנקרא הדבר במקום ההוא.
ובירושלמי ע״ז סוף פרק ב' חשבו זה וכיוצא בזה הרבה ובא שם:
״דין סבכות הן פרעות, הן רפפות הן רעלות, הן אסטגיות הן שפיות, הן כוסות הן גומות, הוא מקום הנחות הכוסות הוא מקום הנחת חתיכות, הן זיתי קלוסקא הן זיתים מגולגלין".
וכן הדבר כי אל כל המקום אשר נשא עין נראה את כל הדבר הגדול הזה, והמעיין ימצא גם בנוגע להדור הזה ביחוד כהנה וכהנה בדברינו על זה בכרך שלישי, ועוד נשוב ונראה כל זה גם בנוגע לדור הזה בהדברים לפנינו על דור סוף ימי יבנה.
ועלינו לבאר במקום הזה עוד דבר גדול והוא נוגע לדברי ימי הדור הזה ביחוד ביותר והוא נמצא בעיקרו להדור הגדול הזה, והוא דבר השמעתות.
פרק י״ז.
בירורי השמעתות.
כבר נתבאר לנו בחלק ב׳ מן עמוד 106ולהלן ״ענין דברי הירושלמי ביבמות פרק החולץ הלכה י"א בנוגע לרבה דמתניתא ורבה דאולפנא, ונתבאר לנו שם כי בימים הראשונים ההם הי׳ לראשי גדולי הדור שנים שקבלו מהם (ביחוד) האחד הי׳ מהתנאים שוני המשנה והברייתות עליה ומתוכה, וזה יקרא בירושלמי ״רבה דמתניתא״, והם לא היו העיקר כי כל ענינם הי׳ רק להיות כספרים חיים אבל על הרוב לא היו גדולים בטעמי המשנה ועיקריה״.
ועי׳ במס׳ סוטה ד׳ כ"ב ״תניא התנאים מבלי עולם מבלי עולם ס"ד אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתם תניא נמי הכי אמר ר׳ יהושע וכי מבלי עולם הן והלא מישבי עולם הן וכו׳ אלא שמורין הלכה מתוך משנתם״.
ולשונו של רש"י ז"ל שם ״שמורין הלכה מתוך משנתם קאמר שמבלי עולם בהוראת טעות דכיון דאין יודעין טעמי המשנה וכו׳״.
ומבואר שכן הי׳ הדבר נהוג ובא מהימים היותר ראשונים, הרבה מלפני ימי ר' יהושע עד שכבר בימים מלפנים כבר אמרו על התנאים שידעו רק לשון המשנה הקבוע כי ״מבלי עולם הן״ ור׳ יהושע כבר פירש זה שעל כן אמרו עליהם כן מפני שיש מהן גם אלה ״המורין הלכה מתוך משנתן״.
ועל כן באמת לא היו הם עיקר, כי מהם למדו רק הנוסח עצמו של המשנה ביסודה, אבל לא טעמיה וכלשונו של רש״י ״דהם לא ידעו טעמי המשנה״.
ורבם העיקרי הי' זה אשר למדם טעמי המשנה וגדר דבריה וזה יקרא בירושלמי שס ״רבה דאולפנא״.
