יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
קכב
ובפרט שזה הוא לקולא דלר׳ יוחנן בן ברוקה גם כביצה חסר רביע מטמא.
ואלו הי׳ זה רק במקום אחד, אבל כן הוא בכל מקום, ולא משתמיט בשום דוכתא דלימא בשלשה רביעי ביצה והתוס׳ עצמם כתבו בלשונם "והא דאמר בבל דוכתא".
והגר"א ז"ל בפ״ה דפאה ובאו"ח סי׳ תרפ״ו נדחק לתרץ זה באופן אחר וכתב דגם לר׳ יוחנן בן ברוקה טומאת אוכלין בכביצה רק דהוא סבר שזה הוא בלא קליפתה דהוי פחות רביע.
וכמה מן הדוחק יש גם בזה לאמר דבא בכל דוכתא "כביצה" אשר סתמא בכל מקום בקליפתה, ובאמת גם פחות מזה מטמא.
ובמנחות ד׳ ק"ג ע"ב חשיב לה ר׳ שמעון בהדי "כל מדות חכמים כן הוא" ובא שם:
״שאל שאילה וכו׳ אמר לו ר׳ שמעון וכו׳ אמרו לו אמור אתה אמר להם וכו' אמרו לו בששים נבללין בשישים ואחד אין נבללין אמר לו (צ״ל אמר להם) כל מדות חכמים כן הוא בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול כביצה מטמא טומאת אוכלין כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלין שלשה על וכו׳.
ומדברי ר׳ שמעון אלה בא כן גם בדברי האמוראים בר״ה י״ג.
והנה יאמר סתם "כביצה חסר שומשום אינו מטמא".
והרי לר׳ שמעון בודאי שיעורה בקליפתה לטמא טומאת אוכלין, והוא יאמר על זה בפשיטות "כל מדות חכמים כן הוא וכו׳ כביצה מטמא וכו׳ כביצה חסר שומשום אינו מטמא וכו׳."
ב) וכולם גם חשבו שיש מחלוקת על ר׳ יהושע, ודברי ר׳ יהושע גם בנגעים במחלוקת נשנו.
ובמס׳ נגעים שם פי״ג משנה ט׳ כתב הר"ב "וכמה שיעור אכילה כדי אכילת פרס שהוא חצי ככר של עירוב לדברי רש"י הם ארבעה ביצים ולדברי הרמב"ם הם שלשה ביצים".
והתוס׳ יום טוב כתב על זה "כתב הר״ב לדברי רש"י וכו׳ ופלוגתייהו מחלוקת תנאים היא בעירובין פ"ח מ"ב ושם פסק הר"ב כפסקו של הרמב"ם וכן במס׳ כלים פי"ז מי"א ועי׳ מ"ש בסוף מ"א פ"ק דפרה ד"ה פרס".
ושם במס׳ פרה כתב "פרס מג׳ לקב כר׳ שמעון דמתניתין ב׳ פ"ח דעירובין וכך פסק הר"ב בשם רש"י בפי"ג דנגעים מ"ט ור׳ יוחנן בן ברוקה פליג התם וכוותיה כתב הר"ב לעיל בשם הרמב"ם ומפני כן הזכיר כאן הרמב"ם שזו שאמר ר׳ יהושע מג' לקב אינה הלכה״.
וכבוד רבותינו במקומו אבל הדברים תמוהים מאוד ואיזה דרך יש כאן לאמר דאין הלכה כר׳ יהושע, והרי שם אין חולק עליו, והרי במס׳ פרה לשון המשנה:
"כיוצא בו אמרו האוכל בבית המנוגע פרס מג׳ לקב אמרו לו אמור משמונה עשר לסאה אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש וכו׳.״
ומבואר שהי׳ זה בבית הוועד, ובכל זה לא נחלק עליו אדם וכל מה שדקדקו אחריו הי׳ רק בנוגע לסגנון הלשון (עי׳ ענין הדברים בפרק הבא) "אמור משמנה
