ימי הבירורים׳ ומס' עדיות
קיג
ואחר זה בא דבר הפרק ה׳ כפי שנסדר בימי יבנה "עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים אמרו לו עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר וכו׳ הוא הי' מטמא שער" וכו׳.
ועל כן באו דברי עקביא בן מהללאל וכל הנוגע לזה לבסוף, לפי שבאמת לא יחשב זה למחלוקת, ולא נשארו דברי עקביא גם לעצמו, כמו שבאו שם במשנה ז׳ דבריו לבנו:
"בשעת מיתתו אמר לבנו, בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר, אמר לו ולמה לא חזרת בך ,אמר לו אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובים."
וכן הדבר כי תחת אשר החוקרים החדשים בדו מלבם כי בדור יבנה התחילו ללכת במסילות חדשות וניתן רשות לכל אחד מהחכמים לעמוד על דעתו נגד הרבים,
הננו רואים ההיפוך הגמור מזה גם בסידור המס׳ הזאת אשר נסדרה בימי הבירורים היינו אז בראשית ימי דור יבנה,
כי בראש המס׳ הזאת ובסופה בא דבר התורה בביטול דעת היחיד נגד דעת הרבים.
ובא בראש המס׳ פרק א׳ משנה ה׳ "ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה בית דין" וכו'.
ולבסוף סדרו כל ענין דבר עקביא שהוא עצמו צוה לבנו להניח דבריו דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובים.
וסוף דבר, כי עיקר כל דבר המס׳ הזאת היא כדברי התוספתא הנוגע לדבר הלל ושמאי אשר נקראו בשם הבתים בכלל בית שמאי ובית הלל.
ונלוו לזה גם העוללות אשר עדין לא נסדרו מדברי זקני הדור אשר אחרי — עיקר ימי — בית שמאי ובית הלל, כר׳ חנינא סגן הכהנים, ר׳ דוסא בן הרכינס וכל דברי עקביא בן מהללאל.
ובסוף ימי הבירורים אשר הי׳ בוועד של בו ביום נתוספו על חמס' הזאת השלשה פרקים האחרונים, מכל העדיות של בו ביום, והשייך לזה, שכל ענינם הי׳ רק סוף דבר הבירורים מכל ימי יבנה ככל אשר יבואר לפנינו.
פרק ז.
ואמנם כי דבר מס׳ עדיות אינו רק פרט לעצמו הנוגע להמס׳ הזאת לבדה,
כי אם גם ענין כללי גדול יתר מאד, אשר ישוב גם הוא להפיץ אור על
כל הנוגע לכל דבר סידור המשנה בכלל.
וממנה נודע כי לא לבד יסוד המשנה אשר הי' ערוך ומסודר כבר מימי אנשי כנסת הגדולה, ככל אשר נתבאר לנו בכרך שלישי,
כי אם שגם דברי בית שמאי ובית הלל אשר באו כולם על דברי יסוד המשנה (עי׳ כל דברינו על זה בכרך ג׳ "המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה" פרק ט"ו ולהלן מעמוד 206ולהלן) גם זה כבר נסדר ימים רבים לפני ימי יבנה
