דור ימי יבנה
קו
לא הי׳ אז ענינם לחדש דברים חדשים ולא עלה על דעתם לקחת לעצמם רשות
ללכת דרך לעצמם נגד הכלל הגדול של התורה "אחרי רבים להטות".
ויהיו מעשיהם הגדולים אז בעיקרם ויסודם להעמיד הלכה ברורה, ראשונה בכל הנוגע להמחלקאות של בית שמאי ובית הלל, ויחד עם זה דברי קבלותיהם הם על המשנה.
ובמקום שלא הי׳ דעת כולם אחת מכיון שנתברר בבית הוועד דעת רוב חכמי הוועד, הנה בכל היות כל אחד מהם מגדולי הדור ואבני פנה בבית ישראל, בטלו הם עצמם את דעתם נגד דעת הרוב.
ורק משלשה ראשוני כל ראשי הדור, הנשיא רבן גמליאל, והאב בית דין ר׳ יהושע, וחכם הוועד ר׳ אליעזר, מהם גם כשנדחו דבריהם נגד הרוב בבית הוועד, הנה מפני שהי׳ להם עצמם תלמידים גדולים מלפני זה אשר כבר קבלו דבריהם מהם ושנו משנתם ביסוד המשנה כן לפני תלמידיהם מהם ודבריהם הם, השאירו שמותיהם בהכרח בתוך המשנה, וכדברי ר׳ יהודה במשנה עדיות פרק א׳ משנה ה׳ ו׳ שם:
"ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין וכו׳ שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת."
ונראה ונכיר זה מתוך דברים מפורשים אשר נשארו לנו בזה במס׳ מנחות ד׳ י״ח:
"אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר׳ אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של ר׳ אלעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והי' חביב לו ביותר עד לאחת אמר לו רבי השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו אמר לו כשר ערבית אמר לו כשר שחרית אמר לו כשר צהרים אמר לו כשר מנחה אמר לו כשר אלא שר׳ אליעזר פוסל צהבו פניו של יוסף הבבלי אמר לו יוסף כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה אמר לו רבי הן אלא שר' יהודה פוסל שנה לי וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבדתי, זלגו עיניו של ר' אלעזר בן שמוע דמעות אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם וכו׳ הא מפני שר׳ יהודה בנו של ר׳ אילעאי ור׳ אילעאי תלמידו של ר׳ אליעזר שנה לך משנת ר׳ אליעזר.״
והנה אך אז נחה דעתו של יוסף הבבלי כאשר נודע לו המקור מאין בא זה שר' יהודה שנה לו פסול.
והן ממש דברי ר׳ יהודה במשנת עדיות שם "שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת".
וכי גם בהיות הנשיא רבן גמליאל ור׳ יהושע האב בית דין וחכם הוועד ר׳ אליעזר גדול יתר מאד, כי על כן גם אף שהם עצמם לא עמדו על דבריהם במקום שנתבטלו ברוב, חששו חכמי המתיבתא שלא ישתכחו דבריהם מתוך שיטת קבלתם או קבלתם להדיא וכדברי החכמים במס' עדיות שם:
"ולמה הוזכרו דברי היחיד בין המרובים הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובים שאם יראה בית דין דברי היחיד ויסמוך עליו שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין.״
ואלה אשר הוזכרו בדור ההוא לבד השלשה אלה ר' טרפון ר׳ אלעזר בן עזריה ר׳ ישמעאל ר' יוחנן בן נורי, הם כבר באו דבריהם בימי תקופה חדשה
