צ
ר' חנינא סגן הכהנים
"שנאתו העזה של יוחנן בן לוי נגדי גדלה מיום ליום וכו' וישלח לירושלים אל (רבן) שמעון בן גמליאל את אחיו ואת יונתן וכו׳ לבקשו לפעול אצל העדה בירושלים לקחת ממני (מיאזעפוס) את ממשלתי בארץ הגליל" וכו׳.
וזה הי׳ עוד טרם אשר לחמו אספסינוס וטיטוס על ארץ הגליל וירושלים היתה אז עומדת לגמרי ברשות עצמה.
ואמנם כי גם אחר זה כאשר כבר באו אספסינוס וטיטוס לארץ הגליל וכבר גם נלחמו שם אשר אז כאשר שם טיטוס מצור על גוש חלב ויוחנן בן לוי נמלט משם בראש חילו ככל אשר בא בדברי יאזעפוס מלחמות היהודים IV, 2.
ואחר זה שם IV, 3, 1 יספר יאזעפוס כל דבר ביאת יוחנן בן לוי ואנשיו לירושלים, ואחר זה שם 3, 9יזכיר דברי גורין בן יוסף ורבן שמעון בן גמליאל אל העם(פז).
ומבואר שגם אז הי׳ חי עדיין, וגם בזמן ההוא היתה ירושלים וכל סביבותיה חפשים עוד לגמרי מעול הרומיים.
ולהיפך זה ודאי כי לפני מצור ירושלים כאשר עמד רבן יוחנן בן זכאי לפני אספסינוס ובקש ממנו יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל (הזקן) אז אין ספק שככר נפטר רבן שמעון בן גמליאל, שהרי אז באו כולם ליבנה, וידענו כי רבן גמליאל בא ליבנה ולא אביו רבן שמעון.
ומזה מבואר כי בינתים כבר נפטר רבן שמעון בן גמליאל הזקן.
ועל כן אם רבן שמעון לא מת על מטתו כי אם נהרג ככל לשונם של הראשונים עליו אי אפשר שהי׳ זה כי אם על ידי שמעון בן גיורא ולא על ידי הרומיים וכדברי יאזעפוס במלחמות היהודים V, 13, 1:
"אבל אך בא שמעון לירושלים ויהי לראש העיר התנהג עם כל אלה אשר הביאו אותו (חבד הכהנים הגדולים) ככל אשר עשה לכל האחרים (כלומר לכל מפלגת הישרים) ויחשוב את כולם לאויבים (ועי׳ גם שם IV, 9, 11).
וכבר נתבאר כי באמת כן הדבר אשר רבן יוחנן בן זכאי יצא מירושלים רק אחרי אשר מפלגת הצדוקים חבר הכהנים הגדולים הביאו לירושלים את שמעון בן גיורא אשר אז יראו חכמי התורה כי אזלת יד ובימים ההם גם מת רבן שמעון או נהרג על ידי שמעון בן גיורא, ככל אשר יתבאר לנו יותר במקומו.
וכבר גם הערנו כי רק מפני שרבן שמעון בן גמליאל דבר לא הי׳ לו עם הרומיים הי׳ אפשר לרבן יוחנן בן זכאי לבקש מאספסינוס על "שושילתא דרבן גמליאל" דהיינו משפחת הנשיאים והעיקר בנו של רבן שמעון.
וראינו כי גם ראש הלוחמים בעד המפלגה הזאת יוחנן בן לוי אוהבו של רבן שמעון גם הוא לא נידון למיתה גם אחר החרבן כאשר נפל בשביה בידי הרומיים לפי שהרומיים עצמם ידעו היטב כי הם לא מרדו בממשלת רומא כמו שכבר נתבאר.
וכל האריכות גם למותר שהרי במס׳ שמחות פ"ח מפורש כי שמואל הקטן אמר עליהם בשעת מיתתו "שמעון וישמעאל לחרבא ושאר כל עמא לביזה" וכו'.
הערה (פז): יאזעפוס שנה את כל הסיפור שם, ואין זה נוגע לדברינו כמקום הזה, ויבואר לנו זה במקומו, וכל דברי יאזעפוס במקומות שונים בנוגע לרבן שמעון יבוארו לנו במקומו בכרך שלפני זזה, ומשם יתבאר יותר זמן מותו בהיות שם עיקר מקום הדברים.
