148
התפלות בישראל
פרק ארבעים.
בעמוד 73מח"ב יעמוד החכם ווייס ויקרא:
"תקנה נחוצה בעתו תקן (רבן גמליאל) בבחינת עבודת אלקים הן אמנם כבר מקדם נהגו העם להתפלל שלש פעמים והגיעה אלינו הקבלה כי בהיות ישראל בגולה בבבל הי׳ מנהגם כן (דניאל ו' י"א) גם בימי הבית נהגו הכהנים והעם להתפלל קצת תפלות בעת קרבן השחר (תמיד פ"ד מ"א) ואולי גם בעת קרבן התמיד של בין הערבים אבל לא מצאנו רמז כי בעוד עבודת הקרבנות על מכונה שהי' חק קבוע להתפלל שלש פעמים ביום, ואף שלא יסופק שהיחידים התפללו איש איש בהגיון לבו מכל מקום לא היתה עבודת צבור תמידית וקבועה בתפלה כי העבודה הקבועה היתה עבודת הקרבנות, אמנם אחרי שחרב הבית ונהרסו המזבחות ופסקו הקרבנות הלא שבתה עבודת הצבור על כן ראה רבן גמליאל למנות החסרון הזה ביסדו עבודת התפלה תחת העבודה שפסקה" וכו׳ אלה דבריו.
וכמה מאושרים הם החוקרים האלה, עד כי גם כל תהפוכות וזרות ילכו אצלם למשרים.
ובכל אשר הנהו מוכרח להתהפך בלשונו למען השמט מלפני הקורא, ובכל אשר הוכרח להודות כי כבר היו מקצת תפלות, באשר ידעו גם בעלי אסופות אלה מדברי המשנה תמיד פ"ה, ובכל אשר על ידי זה הוכרח לאמר "גם בימי הבית נהגו הכהנים והעם להתפלל קצת תפלות בעת קרבן השחר (תמיד פ"ה),
בכל זה מצא את לבבו ישר לשכוח גם את המעט הזה, ולהכריז ולאמר כי כל עבודת הצבור בתפלה היא רק חדשה בישראל, ולפני החרבן לא ידעו מזה בני ישראל, ויעמוד ויקרא:
"אחרי שחרב הבית ונהרסו המזבחות ופסקו הקרבנות הלא שבתה עבודת הצבור על כן ראה רבן גמליאל למנות החסרון הזה ביסדו עבודת התפלה תחת העבודה שפסקה."
ובעמוד 92כבר יאמר זה החכם ווייס להלכה פסוקה, וחלומו שם כבר שב ויהי׳ לדבר שכבר בא לו האות והמופת ויאמר:
"כבר ראינו כי תחת נשיאותו של רבן גמליאל נוסדה תפלת שמנה עשרה ונקבע שתהי׳ עתה עבודת התפלה תחת עבודת הקרבנות."
ומה נעשה להם לכל החוקרים האלה כי נשאו מדברותיהם, גם מבלי לדעת את דברי ימי ישראל.
כי הדבר הולך ומתבאר כי לא לבד אשר היתה עבודת הצבור בתפלה בכל מובנה היותר רחב לפני ימי רבן גמליאל ולפני ימי החרבן בכל ימי הבית,
כי אם שהי׳ הדבר כן מימי עולם גם עוד לפני ימי הבית השני בימי גלות בבל.
ויותר מזה שהי' הדבר כן גם עוד בכל ימי הבית הראשון.
