עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/326

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


כן הוא לפי גרסת הגר"א, ובתוספתא צוקרמנדל גורס ששמעון בן חנניה שאל את בנו של ר' חנינא בן תרדיון - ור' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו מבנו.

ובעירובין נג: ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה בטשה בו אמרה לו לא כך כתיב ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך משתמרת וכו'.

ואשה חכמה כברוריה כשהגיע עתה עת דודים לא נתנה עיניה בעושר או ביחס משפחה אך מצאה התלמיד החריף בן גרים הנודע את ר' מאיר אותו בחרה לבחיר נפשה, והיא הביטה אליו בכל אהבת נפשה ותשמרהו ותניחתו בעצתה תמיד וכאשר יסופר ברכות י. הנהו בריוני דהוו בשבבתויה דר"מ דהוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי ר"מ רחמי עלייהו כי היכי דלימותו, אמרה לו ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב, ועוד שפיל לסופיה דקרא - אלא בעי רחמי עלייהו דלהדרו בתשובה, וכן עשה.

ובמדרש משלי פל"א-י יסופר מעשה בר"מ שהיה יושב ודורש בבהמ"ד בשבת במנחה, ומתו שני בניו (ואמם החכמנית שהבינה שאם יתודע לר"מ פתאום הדבר ירע לו הרבה) לקחה את שני בניה ופרסה סדין עליהם והשכיבם בעליה. במוצ"ש כשבא ר"מ מב"המד שאלה איה שני בני א"ל הלכו - וכשהבדיל על הכוס ואח"כ אכל ובירך, אמרה לו שאלה אחת יש לי לשאול ממך, אחד הפקיד אצלי פקדון ועכשיו בא לטול פקדונו נחזיר לי או לא, אמר לה בתי מי שיש פקדון אצלו צריך להחזירו, אז הראתה לו את שני בניו מתים, וכשהתחיל לבכות אמרה לו לא כך אמרת לי אני צריך להחזיר הפקדון, ובדבר זה נחמתו. (ואף ששם לא נזכר שמה נראה שקאי על ברוריה).

והנה מלבד מעשיה וחכמתה הראתה את כחה הגדול בזכרונה הנפלא שהיתה בקיאה גדולה בסדר יוחסין כעדות ר' יוחנן פסחים סב: שאמר ברוריה תנייה תלת מאה שמעתתא ביומא מתלת מאה רבוותא.

ועל האשה הגדולה הזאת עברו על ראשה צרות רבות ורעות כי מלבד מה שמתו שני בניה, ראתה בעיניה איך שנהרג אחיה מלסטים במיתה משונה כדמובא שמחות ספי"ב.

ואת אביה הקדוש דנו לשרפה על אשר הקהיל קהלות ללמוד תורה ברבים ואת אמה החביבה דנו להריגה, ואת אחותה הצעירה לישב בקובה של זונות, כדמובא ע"ז יח. ואך ע"י הפצרתה את ר"מ בעלה מסר את נפשו והציל את אחות אשתו מקובה של זונות.

וסופה היה מאוד כדמובא ברש"י ע"ז יח: ד"ה איכא, שברוריה התחילה להתגאות בגאון תורתה וחכמתה והתחילה ללגלג על דברי חז"ל מה שאמרו "נשים דעתן קלות" ור"מ שהיו חביבים עליו דברי רבותיו יותר מגופו ונפשו ונפש ב"ב ביקש אחד מתלמידיו הנאמנים לנסותה לדבר עבירה, והפציר בה ימים רבים עד שלבסוף נתרצית לו ואז גילה לרבו.

וכשנודע לה הדבר הלכה וחנקה את עצמה, ומתוך כיסופא ברח ר' מאיר, ובזה הרבה ר"מ את צדקת חז"ל מה שאמרו במשנה סוטה כ. כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, וביומא סו: שאין חכמה לאשה אלא בפלך.

בריבי

מצינו תנא דברייתא שנקרא בשם בריבי כמכות ה: תנא בריבי אומר לא הרגו נהרגין ופירש"י אך היה שמו. ובחולין יא: פירש"ילא ידעינן מנו אלא