אלעזר בן דורדיא
עליו יסופר מעשה נורא בע"ז יז. שלא הניח זונה שלא עבר עמה עבירה, ושמע שיש זונה אחת ששכרה כיס מלא דינרין וכשבא אצלה, בתוך שיחתן אמרה לו שלא יועיל לו שום תשובה, ודבריה שדברה שלא במתכון נכנסו בלבו בארס והלך ממנה וגעה בבכיה כ"כ עד שיצתה נשמתו, ויצאה ב"ק ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי הע"הב - בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת - ולא עוד אלא שקורין אותן "רבי", ואין ראיה מזה שהיה בזמן רבי יען שמצינו שרבי בכה על קטיעה ב"ש שהיה בזמן ר"ע כע"ז י:.
אלעזר בן דינאי
נשאר שמו לגנאי במשנה סוטה פ"ט מ"ט שאמרו משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה, משבא אלעזר בן דינאי ותחינה כן פרישה היה נקרא, חזרו לקרותו בין הרצחן, ובן נזכר כתובות כז. כגון אשתו של בן דונאי, ובתו"יוט מביא בשם הא"ר זנוויל שצ"ל תחלה בן פרישה.
ר' אלעזר בן דמא
בן אחותו של ר' ישמעאל.
בבבלי נזכר אך בשם בן דמא, אבל בירושלמי נזכר בשם ר' אלעזר ב"ד הוא היה גדול הדור עוד בימי דודו ר' ישמעאל כמנחות צט: שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית - ולא התירו, ובתוספתא שבועות פ"ג שאל לר' ישמעאל בדין עדות וקראו, בן דמא בני, וברכות נו: שאל מר' ישמעאל ראיתי בחלומי שני לחיי שנשרו א"ל שני גדודי רומי יעצו עליך רעה ומתו.
וסיבת מיתתו יסופר ע"ז כז: מעשה בבן דמא (בירושלמי שבת ספי"ד וע"ז פ"ב סה"ב איתא ר' אלעזר בן דמא) בן אחותו של ר"י שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא (בירושלמי שם איש כפר סנא בשם ישו ב"פ) לרפאותו ולא הנחו ר' ישמעאל, א"ל ישמעאל אחי הניח לו ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת, קרא עליו ר' ישמעאל אשריך בן דמא שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה ולא עברת על דברי חבירך.
ובס' היכלות רבתי פ"ד שר"א בן דמא היה מהרוגי מלכות, ונראה כי הוא ט"ס וצ"ל ר' יהודה בן דמא, עיין ערכו.
ר' אליעזר בן הורקנוס
דבר זה מוסכם מכל רבותינו הראשונים שסתם ר' אליעזר הוא בן הורקנוס.
איך ומתי התחיל ללמוד תורה מצינו כמה נוסחאות. באדר"נ פ"ו-ג ובריש פדר"א, תנחומא לך-י, ובקצרה בב"ר רפמ"ב, וכל הנוסחאות מודים שאביו הורקנוס היה עשיר גדול ובעל נחלאות ומקורב למלכות, והיו לא בנים הרבה וכולם עבדו את האדמה, וכולם היא ע"ה ואפילו ק"ש ותפלה לא למדו, כדרך ע"ה שהיו בזמן ההוא, ובנו אליעזר היה כבר כבן כב' שנה שנה ולפי נוסח התנחומא היה כבן כח' שנה, וע"פ אבדר"נ היה כבר נשוי אשה.
ואז עלה ברעיונו לעזוב מחרישתו וללמוד תורה, וכשגילה מחשבתו הגדולה לפני אביו התחיל לשחוק ממנו וא"ל הלא בן כח' שנה אתה ואתה מבקש ללמוד תורה? לך וקח לך אשה ובניך אשר תוליד תוליכם לבית הספר. אך הוא גמר בדעתו לעזוב את בית אביו, ומני אז היה יושב ובוכה תמיד, עד שנגלה אליו אליהו ויעצו לילך לירושלים ללמוד לפני רבן יוחנן ב"ז.
ובפעם האחרונה שהיה חורש נשברה
