לדלג לתוכן

עמוד:שולחן ערוך אורח חיים חלק ראשון.pdf/21

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כולם:

ו דין ברכת אשר יצר ואלהי נשמה ופירושיו. ובו ד"ס:

א אכשיצא מבית הכסא יברך אשר יצר את האדם בחכמה שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה בוי"מ על שם שהגוף דומה לנוד מלא רוח והוא מלא נקבים כדלקמן בסמוך גוי"מ בחכמה שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואח"כ בראו אוברא בו נקבים נקבים אחלולים חלולים דפירוש נקבים רבים כגון פה וחוטם ופי טבעת וגם ברא בו אברים רבים חלולים כמו לב וכרס ומעים. שאם יסתם אחד מהם בכלומר שבנקבים יש נקב א' השהוא הפה שכשהוא במעי אמו הוא סתום וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח ואם כשיוצא לאויר העולם היה נשאר סתום לא היה אפשר להתקיים אאפי' שעה אחת והאברים החלולים אם היה נפתח אחד מהם לא היה אפשר להתקיים באפי' שעה אחת. ועוד יש לפרש ושגבול יש לאדם שיכולין נקביו ליסתם ולא ימות וכיון שעבר אותו הגבול באי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת וכיוון שבכלל הנקבים הם פי הטבעת ופי האמה ובכלל האברים החלולים שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים הם כרס ומעים שפיר הוי שבח זה מענין עשיית צרכיו ואפשר עוד שמאחר שאם יוצא לנקביו ביותר עד שאם עבר הגבול ימות בכלל שאם יפתח אחד מהם הוא. והוי שאם יפתח אחד מהם נמי מענין עשיית צרכיו ממש. גגזרופא גחולי כל בשר ע"ש הנקבים שברא בו והוציא פסולת מאכלו כי אם יתעפש בבטן ימות והוצאתו הוא רפואה. ומפליא לעשות חמפני שהאדם דומה לנוד מלא רוח ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של מחט הרוח יוצא והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו הרי זה פלא טועוד יש לפרש על שם שבורר טוב המאכל ודוחה הפסולת: הגה ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר דרוחני בדבר גשמי והכל הוא ע"י שהוא רופא כל בשר כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו (דברי עצמו):

ב דייש נוהגין הדלהמתין ולברך על נטילת ידים עד בואם הלבית הכנסת ומסדרים אותם עם שאר הברכות ובני ספרד זלא נהגו כן: