סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
מג
ומסוף מעשיהם נוכל נם אנחנו הרחוקים להבין את רב טובם לבית ישראל וחכמת לבם בכח מעשיהם לעמם. כי בתוך ימי הורדוס, בשעה שהאומה היתה לעוטה בפי אריות של הורדוס וכל אגפיו, הצליח החפץ בידם ,על ידי אשר מצאו האיש אשר דבר אין לו בירושלים, ועל ידי אשר השתדלו לתת לכל זה פנים של הוראה ויבליטו הדבר בחכמתם הגדולה כאלו אין כאן כי אם מעשה באהלי תורה בלתי נוגע, והנה קוממו פתאום את הריסות בית ישראל, מבלי אשר הרגיש הורדוס אז את כל כשרון המעשה הזאת, ואת ערכה הגדול, ועל כן גם לא שם לב.
לנו כהיום יחסרו בדברי ימינו כל מעשי אורג מהמעשים הגדולים, לפנינו רק סופי המעשים, בשעה שהנם כבר עומדים ופועלים, ושולחים אורם.
אבל כל אשר נוסיף להביט על סוף מעשיהם, כל אשר נוסיף להתבונן בהמעשה הגדולה הזה אשר עלה בידם בימי הרודה באף, בימי המנפץ והמהרס, יותר נתפלא על חכמתם הנדולה לכוין את השעה ולהתהפך בתחבולות לתת לכל הדבר פנים של זעיר אנפין, אף שעיקר יסוד הדבר עלה בידים באופן היותר נעלה.
והחכם גרעץ עוד יתרה עשה ,השתדלותו לבזות את הפרושים והסנהדרין ובני בתירא אשר חשבם לעומדים בראש הסנהדרין הגיעה עד כדי לבדות מלבו ולשום עליהם את עון הורדוס בהרגו את הורקנוס החשמונאי.
ובהיות זה נם ענין כולל במראה פני הדברים בימי הורדוס עלינו לבאר הדברים.
ובח״ג עמוד 206 (העה״ע ח״א עמוד 492) יאמר גרעץ:
"על פי פקודתו (של הורדוס) שמו הסנהדרין מוגי הלב אשר בראשם עמדו בני בתירא, ואולי מפני חפץ בני בתירא שומרי משמרת הורדוס, משפט מות על הורקנוס השב והישיש הזך מכל פשע."
והנה בדבריו המעטים האלה יודע החכם גרעץ להגיד לנו שני דברים חדשים מאד.
האחת כי הורדוס לא הניע יד ורנל בלא משפט הסנהדרין, וגם האיש אשר חשדו כי חותר הוא תחת ממלכתו לא ערב הורדוס את לבבו לגשת אליו בלי הסנהדרין של ישראל, על פי דקדוקי תורה.
וזאת שנית כי ראשי ישראל הסנהדרין הגדולה הכוללת ראשי התורה, חרצו בזדון משפט מות על איש זך מפשע, ויטו משפט גבר.
דבר אשר עוד לא נועזו לאמר על הנהגתם הגדולה גם כתבנים ולבלרים מבחוץ.
ומה נוכל לאמר על דברים בטלים כאלה אשר נכתבו רק למען השחיר פניהם של ישראל (מ"ד).
הערה (מ"ד): אין אני חפץ לדבר בזה על עיקר הדבר שעל פי דיני התורה אין על הורקנוס משפט מות גם אם הי׳ החשד אמת, ובפרט בהיות הורקנוס המושל האמיתי אשר משל ביהודה עשרים וארבע שנה, והורדוס רשע עריץ אשר על ידי הרומיים לקח לו בחזקה קרניים ויהדוף את כל החשמונאים, וימשול על בני יהודה נגד רצונם, ומה ענין סנהדרי ישראל לזה, אשר אין להם כי אם דיני התורה.
