84
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
לו הכשרון ויתרון חכמה לקו ולמשקלת, אולם האיש אשר התכנע תחת רגליו ואמר טוב לכל אשר יאמר הוא טוב הוא הי׳ איש חפצו לנשאהו למעלה ראש וכו׳ וגם זה הי׳ סבה אשר שם את בני בתירא לראשי הסנהדרין מהם קוה כי יהיו בידו כחומר ביד היוצר."
והנה הי׳ די לפניו את אשר גרעץ טעה לחשוב כי הורדוס הוא שהרימם על, ובשומו עין על מהלך קורות העמים ראה שם כי בקום מושל עריץ יקומו לרגלו כל בני רשף, להדוף מפניהם את כל הטובים, ולהם לבדם נתנה הארץ.
ואנחנו היינו חפצים כי יראה לנו החכם ווייס במהלך קורות העמים, אשר אלה השועלים מחבלים המתקרבים אל העריצים למען התנשאות לכל לראש, שאלה בעצמם במצאם את האיש הטוב מהם, יסוגו אחור בחפץ לבב, וישיבוהו על גפי מרומים, והם ישובו להיות אנשים פרטים.
כן הדבר כי נמצא במהלך קורות העמים אשר בקום מושל מקשיב על דבר שקר יציצו לרגליו עריצים לפלס נתיב לחפצם, והטובים שבעם מתחבאים או יעשו מדחה מפני דוחקיהם מנדיהם, אשר ירימו ראש. אבל האם ראה שם החכם ווייס גם זאת כי בעלי האגרוף ההם, ומחנפי מושל עריץ למצוא נתיב על ידו להדוף את הטובים שבעם ולרשת את מקומם, כי הם בעצמם יניחו את מקומם וישמהו לקראת הטובים שבעם.
ועד מתי זה לא נדע להכיר את אבותינו ,ועד מתי זה נשתדל להפיל אור פניהם ולטשטש את צורתם ועד מתי זה נדבר תהפוכות בדברי הימים. ואלו הי׳ שם, גם קורטב של אמת ,אין משא פנים בדברי הימים ,אשר הנם צריכים להכתב לפי מעשים שהיו וככל אשר היו. אבל הלא הדבר לגמרי להיפך כי דבר בני בתירא הוא אחת מהמעשים ההם, אשר בהם ישראל יתפאר ואחת ממעשי אבותינו אשר משם נוכל להשקיף ולראות את המעמד הגבוה אשר עמדו עליו אצילי בני ישראל, אשר לא הי׳ עינם ולבם כי אם אל עמם.
מארין נכריה בא הלל בגפו לארץ ישראל, ולא שם לו על פני חוצות, המגיד אשר הגיד להם ממנו אמר "אדם אחד יש אשר עלה מבבל והלל הבבלי שמו״.
והנה ראו בני בתירא את חכמתו בתורה, וכי מוכשר הוא לשובב נתיבותיה, ויפנו מקומם אל החכם המסכן הזה ויתנו לו את כסא כבודם.
האם אפשר הדבר מבלי להרים זה על נס ,האם אפשר הדבר מבלי להכיר ולראות את טהרת נפשם הגדולה, האם אפשר הדבר מבלי להכיר ולהבין מזה כי גם מתחלה לא נכנסו לזה כי אם לטובת העם מבלי כל חפץ לנפשם, ועל כן בשעה אשר מצאו את טובת העם באיש אחר שמחו לקראתו וימסרו לידו את דבר העם אשר אך למענם עמדו במערכה. ורבינו הקדוש נכדו של הלל הי׳ אומר "כל מה דיימר לי בר נש אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירא לזקני דשרון גרמון ומנוניה״.
וכבר נתבאר לנו כי רק בשעת טירוף לקחו על שכמם את משא דבר ד׳ בשעה שבטלו הסדרים, והם בחכמתם מלטו את האניה המטורפת ,ויתנו לה מהלכים, ויחזקו כל בדק.
