סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
מא וכל כך היו רחוקים מידיעת סדרי הדברים עד שחשבו, שאם נולד ספק לחכמי התורה ביסוד גדול, הנה אם בא אחד מהם ורצה לדרוש הדבר מתוך אחת ממדות שהתורה נדרשת בהן, מיד החליטו הדבר ממנו גם להלכה גם למעשה, ויצוו לכל הצבור לעשות כן.
ולא ידעו כי המדות שהתורה נדרשת בהן אינם כי אם דרכי הלימוד, ולא הכרעת הלימוד, ההכרעה תלויה כל פעם ברוב חכמי התורה, בית דין הגדול של ישראל, אחרי ההשואה מקבלותיהם ביסודי הדבר וגדרו ככל אשר קבלו רובם, וככל אשר יתבאר הדבר לפנינו במקומו.
ובירושלמי פסחים ריש פ"ו אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם ר׳ בא בר ממל אם בא אדם לדון אחר גזירה שוה מעצמו עושה את השרץ מטמא באהל ואת המת מטמא בכעדשה וכו׳.
ובבבלי עירובין ד׳ י״ג: אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ יוחנן תלמיד הי׳ לו לר׳ מאיר וסומכוס שמו שהי׳ אומר על כל דבר וכו׳ תנא תלמיד ותיק הי' ביבנה שהי׳ מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים וכו׳.
המדות אינם כי אם דרכי התורה לדון על פיהם, אבל ההכרעה תלויה בהקבלה, אם קבלה גמורה ופשוטה בדין זה עצמו, או קבלה גמורה של יסוד הדבר וככל אשר יבואר זה עוד, וכל זה מתוך הכרעת הרבים כולם ולא של יחיד יהי׳ מי שיהי׳ שאין זה כלום ביסוד של תורה.
וכמו שהוא שם במשנה יבמות, אף כן הוא גם במשנה במס׳ כריתות פ"ג משנה ט׳.
ועוד שאלן ר׳ עקיבא (לרבן גמליאל ור׳ יהושע) השוחט ה׳ זבחים וכו׳ אמרו לו לא שמענו אמר ר׳ יהושע שמעתי באוכל מזבח וכו׳ משום מעילה ורואה אני שהדברים קל וחומר וכו׳ אמר ר׳ עקיבא אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה וכו׳. וזו היא גם תשובתם של רבן גמליאל ור׳ יהושע לשאלת ר׳ עקיבא "לא שמענו״ שאין להם קבלה על זה עצמו אבל אפשר הדבר ללמוד בקל וחומר ממה שקבלו, ור׳ עקיבא השיב כתשובת בני בתירא להלל, שאם אין לו קבלה חלוטה בזה, אי אפשר לסמוך על זה.
ודברי ר׳ שמעון ביבמות ודברי ר׳ עקיבא בכריתות הלא הנם רק ענינים פרטים ,וכל דין שדנו הלא הי׳ רק להלכה ולא למעשה, בכל זה לא נתקבלו הדברים.
ובמקום הזה בדין הלל ובני בתירא הי׳ זה הרבה יותר שהוצרכו הלכה למעשה לכל קהל ישראל, הלכה למעשה להורות לעם תיכף באותה שעה.
שם הוצרכו אז להוראה למעשה שיהי׳ אפשר לכל הצבור הגדול מכל קהל ישראל לשמוע ולעשות מיד ובאיסור היותר חמור שבתורה איסור שבת, להתיר אבות מלאכות של איסורי שבת ,על פי ההוראה הזאת.
איך הי׳ אפשר להיות אחרת שיבקשו אז דוקא קבלה גמורה פשוטה ומוחלטת על הדין ההוא עצמו, קבלה שאין ספק בה, ולא דברי שקלא וטרי׳, וזה היתה תשובתם הברורה.
"היקש שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד וכו׳ קל וחומר