80
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור ולא פעם אחרון שדבר חדש בכל אמיתתו לא ימצא אזניס קשובות אצל חכמים בינונים. ובהמאנט'ש של פראנקעל שנה ראשונה עמוד 158אחרי אשר יאמר שם כי הלל הביא תקופה חדשה בהשתלשלות התורה(מ"ג) יאמר:
"בהשקפה שטחית יתראה כאלו ההשתמשות בהמדות הי׳ אז דבר ההוה ונודע מימים מקדם, אבל אם הי׳ הדבר כן מדוע לא סמבו בני בתירא אז על זה ורק כאשר אמר להם הלל קבלה פשוטה וחלוטה של הדין עצמו רק אז נתישבה דעתם, ועוד יותר יפלא כי הג״ש אשר אמר הלל "במועדו במועדו״ באה במשנה ובכל כח של לימוד ממנה, אבל רק אז נוכל להבין את המראה הזאת כאשר נחליט "כי המדות אשר אחר זה היו למקובלים וחלוטים נשמעו אז בפעם ראשונה מפי הלל״ ואך הוא חדש אותם ולפניו לא נודעו. ומה נעשה להם לאלה שהרשו לעצמם לדבר ביסודי דברי ימינו וחכמת ישראל מתוך גבובי דברים, בלי חקירה של כלום, ובלי כל ידיעה.
וממש בסגנון הזה עצמו שבא כאן בין בני בתירא והלל יש לנו במשנה בין ר׳ שמעון וחכמים.
ובמשנה יבמות פרק ח׳ משנה ג׳ ר׳ שמעון מתיר את הנקבות מיד אמר ר׳ שמעון קל והומר הדברים ומה אם במקום וכו׳ אמרו לו אם הלכה (אם היא קבלה פשוטה) נקבל ואם לדין יש תשובה.
וממש כן הן גם דברי בני בתירא להלל בירושלמי פסחים פ״ו שם.
אמרו לו וכו׳ היקש שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד וכו׳ קל וחומר שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת וכו' גזירה שוה שאמרת אין אדם דן גזירה שוה מעצמו.
והנה היו החוקרים האלה וויס וגרעץ יכולים ללכת בדרכם הלאה מהלל, וללמוד לנו שלר׳ שמעון ובני דורו עוד לא היו המדות נודעים, ורק אחרי ימיהם נתחדשו, ובסגנון הזה עצמו אשר הוכיחו זה מהלל ובני בתירא ,ויכולים היו לאמר ממש כן:
"בהשקפה שטחית יתראה כאלו ההשתמשות במדות הי׳ בימי ר׳ שמעון דבר ההוה ונודע מימים מקדם, אבל אחר העיון והחקירה אי אפשר לאמר כן, שאם הי׳ הדבר כן מדוע לא סמכו על זה החכמים החולקים על ר׳ שמעון, ומדוע בקשו ממנו קבלה חלוטה, ורק אז נוכל להבין את המראה הזאת באשר נחליט כי המדות אשר היו אחר זה למקובלים וחלוטים נשמעו אז בפעם הראשונה מפי ר' שמעון.״
או לסיים בנוסחו של החכם ווייס "מזה הננו רואים כי הם לא היו רוצים במדרש על פי המדות“. והאם יש קץ לדברי רוח, ותכלית לדרכי תהו כאלה אשר קראו לזה גם שם חקירה, מבלי לדעת ענינם.
הערה (מ"ג): על עיקר טעותם הגדול את אשר היו כחולמים ולא ידעו כלל מכל יסוד המשנה ויחשבו כי הלל הי' הראשון למיסדי המשנה, מבלי לדעת כי גם לא הי׳ האחרון מהם, וכבר הי' הכל מוכן לפניהם כמו שהוא לפנינו גם בכל סידור הדברים, כל זה מקומו לפנינו בדברינו על "יסוד המשנה ותקופת התנאים".