78
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
מאלו, שזה אפשר על איש פרטי, אבל קבוצים שלמים ,בודאי שגם בזה וגם בזה היו גם זקנים גם צעירים.
והננו רואים שגם מבית שמאי וגם מבית הלל האריכו יחידיהם ימים עד ימי-החורבן.
אבל הכוונה "חמתון סבין מינון ואקדמון" היינו שמפני שבית שמאי בכלל היו זקנים וקודמין בזמן לבית הלל על כן הקדים רבי בלשון המשנה ובסדרו דברי בית הלל נקט הוא בלשונם "זקני ב"ש וזקני ב"ה" בהיות בית שמאי ראשונים.
והיינו שכמו שסידר במשנה בכל מקום דברי בית שמאי תחלה מפני שהם היו קודם בזמן וכמו שנתבאר.
אף כן שם גם בפי ב״ה בלשונם "זקני ב"ש" ואחר כך "זקני ב"ה״ מפני שבית שמאי קודמים ביסוד המעלה, ובית מדרשם הי׳ תחילה ובית הלל אחריהם ויבואו כל פעם בית שמאי ראשונה בתולדותם.
ועל כן אין ראי׳ שב"ה אמרו זה מפני ענוה כי אם המסדר עשה כן מפני שב"ש באמת קודמין.
ונתבאר לנו ענין גדול וחדש מאד בהימים הראשונים ההם, אשר מלבד ענינו לעצמו יפיץ לנו אור גם על עוד דברים רבים בהימים הקדומים ההם, ככל אשר נראה עוד בהמשך דברי הימים.
פרק י״ח.
והדבר הזה את אשר הי׳ חסר לכל חוקרי אשכנז כולם לדעת כי בני בתירא בשעתם לא עמדו כלל בראש חכמי התורה נתנה להם מקום לבנות מבצרים ברוח.
ובהיותם רחוקים מכל חקירה בהדברים עצמם ובלקחם להם כל פעם איזה אגדה לבנות באויר את כל יסודי דברי חכמת ישראל, בנו גם על המעשה הזאת מבני בתירא מצודים גדולים בכל הנוגע לתורה לא לבד בימי הלל ובני בתירא, כי גם בנוגע לשמעיה ואבטליון אשר דבר לא הי׳ להם בזה.
והחכם ווייס ח"א עמוד 152יעמוד ויאמר:
"פגישת קורות שונות אשה ברעותה בקרב חיי חכמים אלה (שמעיה ואבטליון) הולידה והצמיחה פירוד הדעות גם בין הפרושים וכו׳ כבר אחרי מות שמעיה ואבטליון עמדו שני אנשים בראש הסנהדרין והם בני בתירא אשר לא היו מבאי בית מדרשם פסחים ס״ו וירושלמי שם וכו׳ ומבני בתירא יסופר כי אירע פעם אחת בעת היותם לראשים בהסנהדרין שחל ערב פסח להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם הפסח דוחה את השבת אמרו אדם אחד יש והלל הבבלי שמו, והי׳ הלל דורש להם במדות שהתורה נדרשת בהן להביא ראיה שהפסח דוחה את השבת ולא קבלו ממנו עד שאמר כך קבלתי משמעיה ואבטליון. מזה אנו רואים כי הם לא היו רוצים במדרש על פי המדות, אבל נחה דעתם כששמעו מפי הלל כי ההלכה הנזכרת היא מקובלת אצלו מאת שמעיה ואבטליון. מחיבור המאורעות האלה נבין כי בימי שמעיה ואבטליון החלו לפלס מסלות חדשות בדרישת התורה וכו׳ אך המסילות החדשות אשר סללו שמעיה ואבטליון במדרש