סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
לט
ונתנו לכל מעשיהם בהתמנות של הלל רק תואר כזה של ראש בית המדרש אשר יאספו שם חכמי הדור לשמע רק חכמת תורתו. ועל ידי זה משכה אחריה דבר ביטול הסנהדרין בימי שמעיה ואבטליון על ידי אנטיפטר וגאביניוס את דבר שני הבתים, ויהי אז בהכרח דבר חדש בישראל שתי בתים עומדים זה בצד זה שוים בתואר ובקומה בית שמאי ובית הלל(מ"א).
וכדברינו יוצא מפורש גם מדברי הירושלמי סוכה פרק ב׳ הלכה ח' שנאמר שם:
"מה זכו בית הלל שתיקבע הלכה כדבריהם. אמר ר׳ יודן בן פזי שהיו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהם ולא עוד אלא שהיו רואין דברי בית שמאי וחוזרין בהם. התיב ר׳ סימן בר זבדא קומי ר׳ אילא או נאמר תנייא חמתון סבין מינין ואקדמון, והא תני מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את יוחנן החורוני נאמר זקנינו וזקניכם."
וכבר כתב שם נם הק"ע "או נאמר וכו' פי׳ מנא לן דלכך הקדים רבי דברי בית שמאי לפי שגם בית הלל עצמם (במשנה סוכה שם) הקדימו דברי ב"ש דלמא התנא דהיינו רבינו הקדוש שסידר המשניות ראה שבית שמאי היו זקנים מב"ה לפיכך הקדים דבריהם."
וכן כתב שם נם הפ"מ "השיב ר׳ סימן וכו׳ על הא דקאמר שהיו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהם או דלמא דנאמר תנייא חמתון סבין מינון ואקדמון, התנא הוא שקבע כך במתניתן ובברייתא להקדים דברי ב"ש לב"ה מפני שראה אותם שהם זקנים יותר מזקני ב"ה ומנא לך שזקני ב"ה בעצמם הן שהקדימו דברי ב"ש לדבריהם.״
ודבריהם נכונים בעיקר ענין דברי הירושלמי(מ"ב) אלא שלא ביארו דבריהם.
כי אמנם מה ענין לאמר שרבי המסדר ידע שבית שמאי היו זקנים יותר מבית הלל, ואיך אפשר על קבוצים שלמים שעמדו משך זמן גדול שאלו זקנים
הערה (מ"א): וחכמי ישראל ידעו אז וחכירו כי הלל הזקן בחכמתו הנפלאה, ובמנוחת נפשו הגדולה, יעלו בידו לשובב נתיבות, להחזיר כל הדברים למקומם, ואחרת הי' אפשר להם לעשות אז בימי הורדוס. ונשוב ונראה עוד את כל מראה פני הדברים בכל המשך הדברים לפנינו.
הערה (מ"ב): רק שטעו בפשט דברי הירושלמי שבא מיד אחר זה.
והא תני מעשה שהלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה לבקר את יוחנן החורוני נאמר זקנינו וזקניכם.
והם פי׳ זה בקושיות חדשות ותירוצים זדיחוים לדחות דברי ר' סימון, אבל הדברים פשוטים והן מסקנת דברי ר' סימון. שהרי זה שאמר ר׳ יהודה בן פזי ״שהיו מקדימין וכו' בית שמאי לדבריהם" הוא זה עצמו הנאמר גם בבבלי עירובין י״ג ״ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב״ש לדבריהם כאותה ששנינו וכו' אמרו להם ב״ה לא כך הי׳ מעשה שהלכו זקני ב״ש וזקני ב"ה וכו'."
ועל זה יקשה ר׳ סימון ״התיב ר׳ סימון או נאמר תנייא חמתון סבין מינון ואקדמון״ ומביא ראיה שכן הוא שזה עשה רבי המסדר ואין זה לשונם של ב׳׳ה עצמם, שאילו הי' זה דברי ב״ה עצמן היו אומרים ״זקנינו וזקניכם" ולא זקני ב״ש וזקני ב״ה אלא שזה עשה כן רבי, ועל כן נאמר זקני ב״׳ש וזקני ב״ה.
והוא הקדים בלשונו ב״ש לב״ה מפני שהם היו זקנים מהם ״חמתון סבין מינון ואקדמון.״ ובבבלי עירובין לא דחו זה כן, וסבירא להו שאין זה דקדוק וגם ב״ה עצמן יכולין לאמר בלשונם זקני ב״ש וזקני ב״ה״ בהיות זה אמור על הקודמים להם.
