סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור ואיך הי׳ הדבר הזה כי נשתנה זה פתאום מבלי כל טעם. ואחדים מחוקרי אשכנז (יבואר לפנינו בימי התנאים) הלכו בדרך למרחוק כל כך עד שגם טעו לחשוב שהי׳ זה עוד אחרי מות שמאי והלל מבלי להבין ולדעת כל סיבה לזה, וכל הטעות הגדול הזה יבואר לפנינו בדברינו בראשית ימי התנאים. ועם השאלה הגדולה הזאת כרוכה עוד שאלה וחקירה גדולה אשר גם עליה לא עמדו כל חוקרי דברי הימים, מדוע זה הוזכרו בית שמאי בכל הש"ס תחלה ובית הלל הוזכרו אחריהם, וכן שמאי תחלה והלל אחריו. והלא הלל הי׳ הנשיא וראש הדור ולא שמאי, ובית הלל הם היו הרבים.
ודבריהם של בית שמאי ובית הלל הלא נסדרו במשנה, מהם בימי רבן גמליאל דיבנה, ומהם במתיבתת רבי בחתימת המשנה, ושניהם היו נכדי הלל, ויושבים על כסאו אחריו.
ואיך עשו זה שבכל מקום באו וגרסו בית שמאי תחלה, ואחר זה דברי בית הלל, והלא אין ספק שאין זה במקרה כי אם מפני טעם כולל אשר מקורו בדברי הימים.
ורבותינו בעלי התוס׳ כבר הרגישו גם הם בעיקר השאלה הגדולה הזאת בנוגע להלל ושמאי עצמם אבל מפני שלא הי׳ זה מעין מלאכתם השיבו על זה על פי דרכם.
ובמס׳ חגיגה ד׳ ט״ז ד״ה שנים כתבו:
"ואל תתמה על הא דחשיב (שם במשנה) שמאי מקמי הלל, והלל נשיא לכולי עלמא(ל״ח) איכא למימר בהיות כי שלשה מזוגות הראשונים אשר אמרו שלא לסמוך היו נשיאים ושמאי סבר כוותיהו נקט ליה בראשונה ואגב דנקט ליה הכא בראשונה חשיב ליה בכל מקום שמאי מקמי הלל והכא ליכא למיטעי לפי שנכנס במקום מנחם דחשיב אחר הלל, ואם כן אב בית דין הי׳ וכן שמאי נמי הכי׳ אלה דבריהם.
והנה אחת דברו רבותינו ושתים שמענו. ראשונה רצו לישב המקום הזה מדוע בא כאן שמאי לפני הלל.
וזאת שנית שעל סמך המקום הזה שבו ותלו את כל הש״ס לאמר ואגב דנקט ליה הכא ראשונה חשיב ליה בכל מקום שמאי מקמי הלל.
ושני הדברים נפלאו.
כי עיקר דבריהם בנוגע להמקום הזה לאמר כי הקדימו כאן דברי שמאי בהכרח מפני ששלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך היו נשיאים, ושמאי כוותייהו סבר על כן נקט ליה ראשונה.
הנה הדבר להיפך, שהרי לפני דברי שמאי והלל לא באו דברי השלשה זוגות הראשונים, כי אם דברי הזוג הרביעית, דהיינו דברי שמעיה ואבטליון, ושם הלא הדבר להיפך דהנשיא המוזכר ראשונה סובר כהנשיא הנזכר אחריו דהיינו הלל, ואבטליון האב בית דין כשמאי האב בית דין הבא אחריו.
הערה (ל״ח): לולא דברי התוס׳ הי' אפשר לאמר בנוגע להמקום הזה שהטעם הוא מפני שלפני זה הוזכר שמאי כמו שנאמר שם יצא מנחם ונכנס שמאי על כן נאמר מיד אחר זה שמאי אומר.
