72
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
שהי' אז באמת עת שלום ומנוחה בארץ ישראל (עי׳ צדוקים ובייתוסים פל״ה) ואהלי תורה על מקומם, ואז באמת עלה הלל מבבל.
וכלשון הספרי המפורשים "הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה" דהיינו לפני ימי נשיאותו אשר היו מאה שנה לפני החורבן. וגם בזה טעה החכם גרעץ וחשב (ח"ג עמוד 150) זמן מות המלכה אלכסנדרא לשנת 69, וטעות הוא כי הי׳ זה שנת 67ככל אשר יבואר לנו במקומו, והחכם גרעץ עצמו יחשוב גם הוא (ח"ג עמוד 162) את השנה אשר לכד פאמפיוס את ירושלים לשנת ,63ומפורש בדברי יאזעפוס XIV שכל ימי אריסטובלוס אשר מלך אחרי אמו לפני בוא פאמפיוס היו רק שלשה שנים וששה חדשים(ל"ז).
ומבואר הדבר כי בסוף ימי אלכסנדרא אשת אלכסנדר ינאי כבר היו שמעיה ואבטליון ראשי הסנהדרין וכבר שימש אז הלל לפניהם, בעלותו אז מבבל. ובימיהם הוא שהיתה ריב האחים על דבר הממשלה, והמלוכה באה אל אריסטובלוס, ובימיהם הוא ששבה המלחמה בין האחים על ידי אנטיפטר, ובעזרת הפרתים, ובימיהם לכד פאמפיוס את ירושלים, ובימיהם נם נתבטלה ההנהגה הכוללת בכל המדינה מהסנהדרין הגדולה, אשר הי׳ בערך שנת .55 והוא כבר ערך חמש עשרה שנה אחרי אשר כבר היו שמעיה ואבטליון לראשי הדור, וראשי הסנהדרין.
ועל כן אף שיכול להיות שבימי המאורע הזה היו עוד שמעיה ואבטליון, אם שניהם יחד או אחד מהם, אבל זמן קצר אחר זה כבר בודאי נפטרו כי בעמוד הורדוס למשפט אז כבר לא היו בחיים כמו שכבר נתבאר ובני ישראל לא יכלו להקים זוג חדש תחתיהם, כי לא הי׳ אז מקום לזה, ועיני אנטיפטר האדומי בכח הרומיים היתה צופיה על כל מעשיהם לבלי להקים מחדש את כח הסנהדרין, בהנהגתם הכוללת.
אבל בתוך צרכי הרבים אשר חשבנו מקצתם בפרק י"ב ישנם כאלה, אשר ההכרח לתת אותם תחת יד מפקחים מלבד המלכות ושרי הממשלה, כמו קידוש החדש ועיבור השנה, ועל כן גם מבלי יכולת להקים אז נשיא מצויין לתת המשרה על שכמו, הי׳ הכרח להקים על כל זה וכיוצא בזה מפקחים לפי שעה.
וחכמי ישראל מעולם לא שנו יסודי המעשים מפני דברים אשר קרו, פתגמם הי׳ "גזירה עבידא דבטלה ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן" אף כי בדברים גדולים ועיקרים כאלה אשר הנם מעיקרי הנהגת בית ישראל.
כי על כן עשו לפי שעה רק זאת שמסרו כל זה לפי שעה בידי זקני משפחת בני בתירא אשר בטח לבם בהם כי בבוא השעה המוכשרת יניחו כבודם להראוי לזה.
וחכמי ישראל ידעו את אשר הם עושים, ולא נכזבה תוחלתם מראשי המשפחה הזאת, אצילי בני ישראל אשר בירושלים, כי נגד טבע הדברים והנהוג בעולם, שגם העולים לגדולתם לפי שעה, אם יומשך הדבר ויתרגל העם, ויתרגלו גם הם עצמם בפניהם החדשים, לא יניחו הדבר מידם ויחזיקו בקרנות משרתם.
הערה (ל"ז): עי׳ גם שירער ח״א עמוד 257ועמוד .290
