70
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
אמם, אריסטובלוס הי׳ לראש הצדוקים והורקנוס התחבר עם תקיפי האדומים שונאי ישראל, ולהם הי׳ דבר הסנהדרין מראשי התורה לקוץ בעיניהם ככל אשר רדפם גם אלכסנדר ינאי אביהם.
ועל כן כאשר מלכו אחר זה אחרי אמם, הורקנוס ואריסטובלוס, ורבו על דבר כסא המלוכה ידעו כל העם היטב, כי אם רק יתחזק האחד מהם, ולא ירא רע עוד, אז יהי׳ ראשית דרכם לבטל את כח הסנהדרין הכוללת והנהגתם במדינה.
ופחדם ומוראם בא באמת כי כאשר שב הורקנוס והתחזק על ידי גאביניוס אז פעלו עליו אנטיפטר והורקנוס כי הוא בידו החזקה יעשה זה וישנה את סדרי הארץ ויבטל את הסנהדרין הכוללת.
וככל סדרי יאזעפוס בשני הפרקים האלה באלטטי' XIV, 5ופרק 6שכבר נתבאר אף כן עשה גם בזה.
כי אחרי הנצחון על אלכסנדר יאמר שם 6, 4 אז עשה גאביניוס סדרים בירושלים ככל אשר מצא אנטיפטר לטוב."
ואם בזה יאמר יאזעפוס סתם סדרים הנה במלחמות היהודים I, 8, 7מזה עצמו מפורש שהכונה על סדרי הממשלה (הפערפאססונג) ויאמר שם:
"גאביניוס נסע אז לירושלים ויסדר את הפערפאססונג rroXirffavכרצון אנטיפטר."
וזה ממש הוא כן לשונו של יאזעפוס במלחמת היהודים שם 8, 5על ביטול הסנהדרין הכללית ויאמר שם:
"אז הביא גאביניוס את הורקנוס לירושלים ויתן בידו את משמרת המקדש וישנה את הפערפאססונג (ל"ה) ,xn^fm uto T7V aXXtjv TToknefar
ומבואר ומפורש בדברי יאזעפוס כי עשה זה גאביניוס על פי בקשת וחפץ אנטיפטר. והוא גם הדבר אשר כבר נתבאר כי כבר ראו ראשי העם את הרעה הזאת איזה שנים לפני זה כי אנטיפטר והורקנוס ירצו לשנות את אופן סדרי הממשלה.
ומבטם החודר קלע אל המטרה, וכאשר אך ראו אנטיפטר והורקנוס כי יכלו לסמוך על היד החזקה של הרומיים, פעלו אצל גאביניוס כי הוא יעשה כן. ואחרי כל מה שנתבאר לנו נוכל לשוב ולהעמיד את כל סדרי המעשים והדורות מהימים ההם.
הערה (ל"ה): רק שבמלחמת היהודים אשר כידוע קרא טיטוס את דבריו שנה הסגנון לטוב, כי הי׳ בזה טובת העם כי חשובי המקומות בהחמשה פלכים עמדו בראשם, ועל ידי זה יצאו לו הדברים מהיפוך אל היפוך ותחת אשר באלטטי׳ יסיים על זה ״ככה אבדו היהודים" יסיים על זה במלחמות היהודים ״ככה שמחו היהודים" ויוציא את הדברים מענינם לענין אחר ככל טבע הדברים כאשר ירצה איש להחניף לאחרים ולעשות מאסון העם ואבידתם טובתם ושמחתם.
וכבר הערנו כי דבר אין לנו עם סגנון דברי יאזעפוס אשר השתנה פניו ככרום, כל דברינו צריכים להיות רק עם יסוד המעשה עצמה, אפס זולתה.
ובמקום הזה הנה גם דבריו מפורשים באלטטי׳ וככל אשר כבר נתבאר, ודבריו שם מכוינים לענינם.
