62
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור ובראש מס׳ שקלים "באחד באדר משמיעין על השקלים (בית דין שולחים בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהם) ועל הכלאים ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקואית המים ועושייז כל צרכי רבים."
וכל הדברים האלה היו צריכים ארגאניזאציאן שלמה בכל המדינה, והוצאות גדולות, ואנשים רבים מפקחים על הכל. ובמשנה ראש השנה פרק א׳ משנה ג׳ ״על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח וכו'.״
ושם פרק ב׳ מ״ב "בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהיו שלוחין יוצאין."
ושם משנה ה׳ ״חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת ולשם כל העדים מתכנסים ובית דין בודקין אותם שם וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא. בראשונה לא היו זזין משם כל היום התקין רבן גמליאל הזקץ שיהו מהלכין אלפים וכו׳."
הארכנו בזה לפי שזה עצמו הוא ידיעה גדולה הדרושה מאד בדברי ימינו לדעת עניני הבית דין הגדול והנשיאות בראשם, ורוחב מעשיהם הגדולים אשר השתרעו בכל המדינה מתוך מעשים רבים גדולים וכבירים, ואשר יהי׳ נדרש לנו בכל הדברים לפנינו.
ומקומם הקבוע והנשיא בראשם הי׳ במקדש ד׳ ומשם יצאו כל פעולותיהם לרבים.
ועל כן הנה דברי יאזעפוס כי בטל גאביניוס את הסנהדרין הגדולה ומסר את כל משמרת המקדש לידי הורקנוס הנם דבר אחד לגמרי.
ויאזעפוס אשר כתב דבריו לגויי הארצות ובלשונם, ואשר גם בכל דבריו מימי הבית השני אין שם כל מאומה כי אם מהמושלים אבל לא נגע בחיי העם ובכל הנעשה בתוכם לבד המושלים בם, לא הי׳ יכול להזכיר זה יותר מהלשון הקצור הזה:
"אז השיב גאביניוס את הורקנוס לירושלים וימסור בידו (גם) את כל משמרת המקדש, ויחלק את הסנהדרין לחמישה מקומות וכו׳."
והדברים מבארים את עצמן.
פרק י"ד.
וזה עצמו הוא גם האמור במשנה במס׳ סוטה ד׳ מ״ח (משנה ט' י"א).
משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית משתאות.
ובדברי ימינו אשר לא נחקרו כלל לא הושם לב לדברי משנה שלמה כזו לדעת מתי היתה זה.
שהרי דבר פשוט הוא שאי אפשר לאמר שהכונה על ימי החורבן, שאז אי אפשר לאמר שבטל השיר בבתי המשתאות, שערבה כל שמחה, ובטלו בתי המשתאות עצמם.
ומה ענין על ימי חורבן הבית לתלות פרט כזה על ביטול הסנהדרין, והלא אז באו יחד כתומם צרות נוראות, אלפי אלפים מבני ישראל נהרגו ויפלו חללים