52
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
וזה אפשר רק מפני שלא הי׳ אז סנהדרי גדולה לא נתמנה אז לא נשיא קבוע מיוחד בשמו, ולא אב בית דין קבוע מיוחד בשמו(כ״ח).
רק שעל הדברים היותר נחוצים (אשר יבוארו בפרק י"ג) הנדרשים יום יום נמסר הכל לשעה תחת הנהגת משפחה גדולה נכבדה מאד, אשר היו בטוחים בהם כי בבוא העת ישיבו המשרה למקומה, ועל כן לא רשמו גם בהם איש בשמו.
וכן הוזכרו בכל מקום בלשון רבים, ועל כל דבריהם עם הלל נאמר "אמרו לו" וכן הוא בכל מקום מהם, וכן יקראו תמיד בכל מקום ״בני בתירא וזקני בתירא״.
ועל כן הננו רואים גם זאת כי לא הוזכרו לא בפ"א ממס׳ אבות, ולא במשנה חגיגה פ״ב משנה ב׳. ואם שלא יפלא כל כך על אשר לא הוזכרו במס׳ אבות, אבל איך לא הוזכרו במס׳ חגיגה שם.
והרי מנחם שלא הי׳ נשיא, ולא הי׳ כי אם אב בית דין זמן קצר בראשית ימי הלל, ויהי גם איש אשר אין רוח חכמים נוחה הימנו, ובכל זה הוזכר שם בדין הסמיכה.
ואף שיכול להיות שבני בתירא לא נחלקו בזה אבל הלא גם מנחם לא נחלק, ובכל זה הוזכר. ולשון המשנה שם "יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסי בן יוחנן אומר לסמוך ,יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך, יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך, שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך, הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר וכו׳.׳׳
והננו רואים שאף שמנחם לא הי׳ צריך להזכר כלל, שלבד שלא נחלק, הנה גם לבד זה הלא עיקר הזוג מהלל ברוב ימיהם הי׳ שמאי, והוזכר כאן עמו.
ובכל זה לא דלגו על מנחם, והוזכר במקום הזה, ואף שלא הי׳ נשיא כי אם אב בית דין ואף שגם לא הי׳ רוח חכמים נוחה הימנו.
ואיך לא הוזכרו בני בתירא ,אם היתה משמרתם משרת נשיא קבוע עומד בראש הסנהדרין.
והננו רואים בעת משפטו של הורדוס כי שמאי ידבר רתת עם חביריו הסנהדרין, ויאמר להם דברי כבושים היורדים חדרי בטן, ובודאי שכבר נפטרו ראשי הדור שמעיה ואבטליון רבותיו המובהקים.
ואף שגם בזה טעו מהחוקרים החדשים בחשבם כי משפט הורדוס הי׳ צריך מצד הדין להיות בבית דין של שבעים ואחד, המקום אשר ישבו שמעיה ואבטליון לראש.
אבל דבריהם צדקו מצד אחר, כי בדבר גדול אשר כזה, שלא הי׳ זה דבר פרטי הנונע להאיש הזה לבד, כי אם לכל דבר המדינה (עי׳ דברינו "הצדוקים והבייתוסים״) ולגדולי האומה הצליח חחפץ להציגו בשער משפט אך אחרי עמל גדול והשתדלות נמרצה, ונציב רומא בסוריא התערב בדבר לטובת הורדוס,
הערה (כ״ח): ואין מקום לאמר שרק הורדוס בימיו הוא שהי׳ סיבה לזה, שהרי בראשית ימי הורדוס נתמנה הלל, ובהכרח שהי' סיבת הדבר בדברי הימים שלפני זה, וכמו שעוד יבואר לפנינו.