48
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור זולת זה ראה הורדוס כי נתקיימו דברי Sa^t^agאשר בעמוד הורדוס לפני הסנהדרין אמר כי יבוא היום והורדוס עצמו ייסרם קשה וכו׳. ואם הכונה לשמעיה ואבטליון, והוא עוד גם יחשוב את אבטליון לפני שמעיה, ויאמר מפורש ״אבטליון ושמעיה תלמידו״, אם כן חשב כי אבטליון הי׳ הראש, ושמעיה בא רק אחריו, ויאמר מפורש שהשאיר בחיים את שניהם איך יאמר שם:
״ודברי שמעיה נתקיימו כי כאשר הי׳ אחר זה הורדוס למלך המית את כל הסנהדרין, וגם את הורקנוס, ולא השאיר מהם כולם כי אם רק את שמעיה לבדו."
והלא לכל ראש השאיר את אבטליון את ראש כל הסנהדרין לפי דברי יאזעפוס. אבל הדברים מבארים את עצמן כי באמת הכונה שם XIV, 9, 4רק לשמאי, וידע יאזעפוס היטב כי בימים ההם עוד לא הי׳ הלל בארץ ישראל, אף כי לא הי׳ בין שופטי הורדוס בירושלים, ועל כן יאמר בצדק ובדקדוק:
״ודברי שמאי נתקיימו כי כאשר הי׳ אחר זה הורדוס למלך המית את כל הבית דין, וגם את הורקנוס, ולא השאיר מהם כולם כי אם רק את שמאי לבדו". והדברים ברורים ומבארים את עצמן.
ורק תמהון הוא לראות עד כמה כתבו דבריהם בלא חקירה של כלום עד שגם לא עמדו כלל גם על דבר פשוט כזה.
ונפלא הדבר כי גם בהטעות הזה להחליף את הלל ושמאי על שמעיה ואבטליון, כבר הלכו פראנקעל וגרעץ רק אחרי טעותי קראכמאל-הזקן במורה נבוכי הזמן, אשר בעמוד 187יאמר:
"ומחבורי יוסף הכהן גם מסופרים אחרים מזמן הקדום ההוא (כוונתו להאונגליים) נראה ברור שבכל סנהדרי גדולה וכו׳ והגם שהוזכרו בחיבורים הנזכרים שמעיה ואבטליון רבן גמליאל הזקן רבן שמעון בנו הנהרג בשעת החורבן, ואולי גם הלל ושמאי, והוזכרו באמת לראשי מורים ומכובדים גדולים בעם, אולם בשם נשיא וכו'״ אלה דבריו.
והנה נתהפכו אצלו הדברים כל כך עד שזה דבר ברור אצלו כי שמעיה ואבטליון הוזכרו אצל יאזעפוס(כ״ו) ולהיפך על הלל ושמאי הנהו מסופק אם הוזכרו שם כל עיקר. והיינו שגם המקום השלישי בדברי יאזעפוס XV, 10, 4אשר ידובר שם על אמצע ימי הורדוס אולי גם שם אין הכונה להלל ושמאי כי אם לשמעיה ואבטליון, ולא הי׳ הלל כלל בראשית ימי הורדוס ולא שמשו שם בני בתירא כל עיקר, כי אם ששמעיה ואבטליון היו ראשי הדור עד סוף ימי הורדוס.
אבל הנה הוא עצמו יאמר שם באותו עמוד מיד אחר זה: ״שכחה ראשונה להלכות קבועות וכו׳ והיתה שכחה זו אחר שמעיה ואבטליון שלפי חשבון הדורות נפטרו כבר בשנת ר״ס לשטרות" ערך מאה וחמשים שנה
הערה (כ״ו): האונגליים אין אצלם גם מקום לזה.
וראיתי להעיר עוד שבעיקר דבריו הלך קראכמאל בחקירתו בזה רק אחרי חוקרי העמים בדבר עיקר דבר הסנהדרין והנשיאים, ויבואר לנו כל זה לפנינו בדברינו על הבית דין הגדול והנשיאות.
