סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
כד וראש המדברים ביניהם בהשאלה הגדולה הזאת החכם ההולאנדי קוהנען בספרו Over de Samenstelling van het Sanhedrinהעתקת בודדא לשפת אשכנז עמוד 60 יאמר:
"הננו באים להמקורים בדברי פלאוויוס יאזעפוס, בפעם הראשון בא אצלו השם סנהדרין באלטטי' XIV, 9, 3—5בשנת 47לפנמסה״נ עוררו מעשיו בארץ הגליל וכו׳ והורדוס הועמד לפני הסנהדרין אבל בבואו עם צבא חיל מזוינים לא ערב איש להציע חטאתו עד אשר שמעיה בלשונו של יאזעפוס Sa^t^ag rovvo^a קם ודבר לפני הנאספים וכו׳ והננו רואים בזה כי שמעיה אשר לפי דברי התלמוד הי׳ הנשיא אינו כי אם אחד מחבירי הסנהדרין, ואף כי יש ספק למי כיון יאזעפוס בשם הזה אם לשמעיה או לשמאי, אבל לתכלית דברינו אין זה נוגע כי יאזעפוס לא יכיר בזה לא את שמעיה ולא את שמאי במשרתם הגבוה אשר יעמידם התלמוד׳׳ אלה דבריו.
וטעה בדברים פשוטים כי משרת אב בית דין אשר לבש שמאי כפי דברי המשנה והגמרא הי׳ לו אך כחמש עשרה שנה אחר זה, ובשעה שעמד הורדוס למשפט לפני הסנהדרין באמת לא הי׳ אז עדין כי אם אחד מחבירי הסנהדרין.
ובמשרת אב בית דין הי׳ שמאי לא לבד רק אחרי אשר מלך הורדוס כי אם עוד איזה שנים אחר זה, כי הלל הי׳ לנשיא רק שלשה או ארבע שנה אחרי אשר מלך הורדוס ושמאי הי׳ לאב בית דין עוד אחר זה כמו שהוא מפורש במשנה חגיגה ד׳ ט״ז: "הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר וכו׳."
ועל כן באמת כן הדבר כי כחמש עשרה שנה לפני זה הי׳ שמאי לא לבד רק אחד מחבירי הסנהדרין כי אם שגם בין החבירים לא הי׳ עוד מהזקנים שבהם .ומכוונים מאד דברי יאזעפוס, אשר בודאי העתיקם מספרי זכרונות אשר נכתבו אז ומדוקדק מאד הלשון על שמאי etc Tig Safiiag Tovvoficc
ואמנם כן כי גם לא הרגישו כולם עוד בדבר פשוט מאד המוכיח על עצמו כי גם במקום הראשון הזה XIV, 9, 4הכונה בהכרח רק על שמאי.
כי בסוף דבריו שם יאמר יאזעפוס:
״ודברי שמאי נתקיימו כי כאשר הי׳ אחר זה הורדוס למלך המית את כל היושבים בהסנהדרין וגם את הורקנוס, ולא השאיר מהם כולם כי אם רק את שמאי לבדו, כי אותו החשיב מאד ראשונה מפני ישרתו הגדולה וזאת שנית מפני שכשצרו הורדוס וסאפיוס על ירושלים וכו׳." ואך אם פאלליאן הוא הלל הננו מבינים זה היטב, כי אף ששם XV, 1, 1 יאמר יאזעפוס שלא הרג לא את פאלליאן ולא את שמאי, אבל כי ידע יאזעפוס היטב כי הלל לא הי׳ כלל בין הסנהדרין אשר ישבו כסאות למשפט הורדוס עוד עשר שנים לפני ימי מלכותו, והי׳ עוד בבבל בעת ההיא.
ויותר מזה כי הנה לשונו שם XV, 1, 1 הוא:
״כאשר ישב הורדוס על כסאו הגדיל את כבוד כל אוהביו אמנם את כל אויביו ענה ביסורים קשים, בכבוד גדול עמדו אצלו הפרושים BoXXiiav ותלמידו Safisagוהוא שם עליהם עינו לטובה מפני כי בימי המצור וכו׳ גם
