סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
כב ובברייתא במס׳ יומא ד׳ ע״א: נאמר תנו רבנן מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש והוו אזלי כולי עלמא בתריה כיון דחזיונהו לשמעיה ואבטליון שבקוהו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון וכו׳. וגם מושבם הקבוע של שמעיה ואבטליון, וגם של הלל ושמאי הי׳ בירושלים, ובתי מדרשיהם כמו רמים בירושלים, ותלמידיהם לאלפים סביבם בירושלים (עי׳ גם אלטטי׳ (XV, 10, 4,המקום אשר נולד יאזעפוס וגודל שם ושם הי׳ בית אביו ,והיו כל כך סמוכים לדורו עד שהלל ושמאי נפטרו כמעט בימי אבי יאזעפוס. ובכל האופנים הלא לא היו יאזעפוס ואביו בני אדם מן השוק, ואנשים אשר דבר לא הי׳ להם עם אדם ולא הלכו עם החיים לדעת את אשר בתוככי ירושלים. ותהי להיפך שזה ודאי שהיו מגדולי העיר ויהיו בתוך כל המעשים הנעשים, וקשורים יחד עם כל דברי הפעולות כולם (ויבוא כל זה לפנינו) ואיך לא ידע יאזעפוס את ראשי הדור בירושלים במאה האחרונה אשר חי בה הוא, ויחליף שמעיה ואבטליון על הלל ושמאי.
ב) ובמאנט"ש שם עמוד 120יטעון החכם גרעץ להיפך, שיאזעפוס לא ידע כלל מהלל, ולא לבד שלא ידע מדבר נשיאותו ומעמדו בראש חכמי הדור, כי אם שגם לא ידע ממציאותו של הלל בעולם, ויאמר שם:
״יאזעפוס בספרו Vitaיספר מדבר רבן שמעון בן גמליאל ויאמר כי הנהו ממשפחה כבודה אבל מדוע לא ידע לספר כי הי׳ נכדו של הלל, אשר הלא גם הלל גם מעשיו לא היו גרועים ופחותים, ועל כן אם לא הי׳ זה במכוון, אבל הי׳ זה בכל אופן חסרון ידיעה בדברי ימי היהודים בזמנו, אשר יאזעפוס אשם בזה באי־ידיעתו, ואשר על ידי זה לא ידע מהלל גם את שמו והחליפו על אבטליון." והנה נתן החכם גרעץ להדברים תואר כזה כאלו היו דברי יאזעפוס שם לתנות שבחו של רבן שמעון בן גמליאל, לספר תולדותיו, ולהגיד גדלו ותפארתו, ובית אבותיו. ועל כן יבוא וישאל "אבל מדוע לא ידע יאזעפוס לספר כי הי׳ רבן שמעון בן נמליאל נכדו של הלל".
אבל הלא הדבר לגמרי להיפך, וענין דברי יאזעפוס Vita 38 הנם נגד רבן שמעון בן גמליאל, ואת אשר יספר הוא כי השתדל רבן שמעון בן גמליאל להוריד את יאזעפוס עצמו מגדולתו, וכל הסיפור שם הוא שרבן שמעון בן גמליאל השתדל לקחת מיאזעפוס את משרתו בארץ הגליל, מפני שכל מעשיו הנם לטובת הרומיים ונגד בני יהודה.
והלא במקום כזה ובתוך המשך של דברים כאלה הרבה מאד הוא גם מקצת שבחו, והרבה מאד הוא את אשר הוכרח יאזעפוס לאמר עליו שהי׳ ממשפחה כבודה. ואך תמהון הוא לראות כי בכל חקירותיהם אחזו בדרך אחת לאמר שזה לא ידע מזה וזה לא ידע מזה, ויעשו כן גם בשנים אשר ישבו על שולחן אחד ותהי זאת תשובה אחת כוללת בכל רוב החקירות השונות, אשר ברובם נתיסדו
