סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
42
לשמעיה ואבטליון, הקבלה כי הלל הי' לנשיא מאה שנה לפני חורבן הבית הוא דבר שאין לספק בו, ויאזעפוס אשר כתב כל ספריו ברומא הרחק מבני תורה וקבלה החליף את התלמידים עם רבותיהם, אבל עדין נשאר אצלו איזה זכר מידיעה כי שמאי הי׳ תלמידו של אבטליון, שווי השמות של שמאי ושמעיה הביאו אותו בערבוביא, ועל כן טעה בזה ומבואר כי שמעיה ואבטליון היו עוד בימי הורדוס, ואותם הוא שהחשיב הורדוס ויניחם בחיים" אלה דבריו. ועל פלפולים זרים ודברי חלומות כאלה יסדו לא לבד סדרי הדורות, כי אם גם את כל סדרי המעשים, וגם את כל מראה פני המעשים עצמם.
ולא נוכל לדעת איך הי׳ אפשר להם לעזוב את הדרך הפשוטה והישרה, ולבנות דברי הימים על דברים הפורחים באויר.
הן אם נניח את כל דברי יאזעפוס כמו שהם ושכל השלשה מקומות שוים, והנם כולם באמת על הלל ושמאי הלא אין כאן לא טעותים, ולא ערבובי׳, כי אם אך דקדוק קל באחד מהשלשה מקומות (דהיינו 15, 1, 1) שנראה שם שיאזעפוס חשב שהלל כבר הי׳ בארץ בתחלת ימי הורדוס, ובאמת הי׳ לנשיא רק כשלשה שנים אחר זה. ודברים כאלה שכיחים ביותר אצל יאזעפוס, ואין זה ערבובי׳ כלל, ויאזעפוס הי׳ רחוק מאד מידיעת צמצום הזמנים בזמן של שלש וארבע שנים, וטעותים כאלה נמצאו שם הרבה, גם בדברים אשר היו קרובים יותר ללבב יאזעפוס וידיעותיו.
ובמקום הזה הדבר נוגע לחיי איש מאהלי תורה אשר יאזעפוס בהיותו מהחיצונים, איש מבחוץ אשר דבר לא הי׳ לו באהל התורה, לא הי׳ לו ענין כלל לדעת צמצום זמן של שלש שנים אצל הלל(כ"ה).
והנה הכל על מקומו, ואין כאן דבר להפוך על ידן דברי יאזעפוס, וככל אשר עוד יבוארו דבריו.
ותחת דרך פשוטה כזו באו הם ונתנו על ראש יאזעפוס טעיותים רבים וגדולים כאלה אשר בשום אופן אי אפשר ליחס אותם לאיש החי בדורות ההם. וגם לאחד העם אשר הי׳ חי אז בירושלים ולא כתב ספר דברי הימים, לא הי׳ אפשר לחשוד אותו בטעותים גסים בדברים ידועים לכל כאלה.
והחכם גרעץ יאמר "כי יאזעפוס אשר כתב כל ספריו ברומא הרחק מבני תורה וקבלה החליף את התלמידים ויעמידם במקום רבותיהם".
אבל איזה קבלה מבני תורה, צריך לדבר ידוע ומפורסם כזאת מאת אשר הי' קרוב כל כך לזמנם להחליף שני דורות מיוחדים זה בזה. והרי שמעיה ואבטליון בדורם, והלל ושמאי בדורם לא היו אנשים פרטיים המסתתרים באיזה מקום לעצמם, כי אם מנהיגי הדור, ראשי ישראל הנשואים בפי כל העם.
הערה (כ"ה): ובהיות זת דרכו של יאזעפוס לתת לכל דבר טעם וטעם לטעם כי על כן באמרו שהורדוס הרג את כל הסנהדרין, ובידעו כי הלל עמד אצלו במעלה גבוהה, ובחשבו שכבר הי׳ גם אז, והכירו בחיים גם את הלל גם את שמאי, רצה לתת טעם מדוע לא הרג גם אותם, ויאמר כי הם יעצו להעם לפתוח שערי ירושלים, ויכול להיות ששמאי באמת יעץ כן בראותו כי אזלת יד ואך לחנם ירבו חללי עם ד׳, רק בחשבו שגם הלל כבר הי' אז שם צירף את שניהם יחד, בהיותם באמת נשואים מראשית הימים בפי כל העם יחד, וכידוע שכל טעמי יאזעפוס אינם כי אם דברים מלבו.
