הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה
יח
אחר זה על דעת נציבי רומא ופקידיהם, להדיח הרעה על בני ישראל ביחוד, ולא היו מרשים לעצמם להדוף את בני ישראל בצד ובכתף יותר מכל מעשיהם עם כל העמים אשר תוכו לרגלי רומא, ולא הודחו היהודים מאז והלאה מדחי אל דחי.
אבל הורדוס הורה לכל באי עולם פרינציפ חדש אשר לא ידעו ממנו העמים עד אז ולא עלה על דעתם, להעמיד את בני ישראל בשורה האחרונה ולהדיחם לאחור בתור עם אשר כל אוכליו לא יאשמו, עד כי גם בארצם העמיד את כל העמים למעלה מהם וגבוהים עליהם.
ואך זה לבד הוא ענין דברי מלאכי היהודים לפני הקיסר אחרי מות הורדוס אלטי' XVII, 11, 2באמרם: "גם בימי קדם הגיעו ובאו על בני יהודה ימים רעים ואסון לכל האומה בכללה, גם גלינו מעל ארצינו, בכל זה לא הי' לנו אסון גדול כאשר הגיע אלינו בימי הורדוס, ודברי הימים לא ידעו רעה כזאת, ולא ימצא שם דוגמתו.״
ובודאי כי בעמדם לפני הקיסר ושרי רומא, לעיני כל בני הורדוס לא הרשו לעצמם לדבר דברי גוזמא והבאי, אשר לא הי׳ לזה מקום שם.
ובפרט כי אגוסטוס קיסר ידע כל המעשים כמוהם כי הוא חי כל ימי הורדוס, הוא הושיבו על כסא המלוכה, והוא חי גם אחריו, וידע הדברים כמוהם.
אבל דבריהם הנם רק ממקור המעשים ודברים כמו שהם, דברים אשר גם אנחנו היום נודע כל פרשת ענינם ועד איזה מקום הם מגיעים.
כי גם כאשר גלו בני ישראל מארצם, הי׳ זה רק ענין מדיני, אבל מלכי בבל עצמם לא עשו להם פרינציפ להשפילם ולהוריד כבודם נגד כל העמים, ותהי להיפך כי עמדו שם ברום המעלה, ובניהם שרים בהיכלי מלכי בבל ופרס, והעם הכירם מקומם וגם שם על פני כל העמים יכבדו, ויעמדו כן אצל העמים עד ימי הורדוס, גם בכל המקומות אשר התישבו שם.
והורדוס הי׳ הראשון אשר לא הסתפק במה שהפשיט עורם מעל עצמותם, כי אם שגם כונן כל חיציו להפשיט כבודם ולהוריד עדים, ובחזקת היד השיבם לאחור בארצם, ויעמידם למטה מכל העמים אשר שם עליהם לשרים, וגבוהים עליהם, והם היו שם עבדים לאדונים קשים אשר משלו בארצם בשם הורדוס, יאשר היו כמכורים בידם, כדברי מלאכי העם לפני הקיסר.
"לבד המסים התמידים אשר שם על כל אחד ואשר הוציא מהם באכזריות נוראות, היו היהודים מוכרחים להביא לו לעצמו, ולכל אוהביו ומיודעיו (היונים והסורים אשר מלאו את ביתו) שחדים בסכומים גדולים למען הפק מהם רצון, ולבלי יהפכו עליהם בלהות, ויהיו מוכרחים גם לקנות חייהם מידם, ולתת פליטת רכושם פדות נפשם.״
וכל זה לא הי׳ בתור משפטי העמים בימים ההם, וכעם המנוצח תחת יד העם הכובש, כי אם הנהגת המלך המושל בארצו אשר בא והעמידם תחת יד עריצי גוים, תחת ידי האספסוף מהמון עמים רבים, ויעמידם בתור העם הנתונים למרמס.
וזה הי׳ כחץ מקשת, וכל העמים מצפון ומים החלו לעשות כמתכונתו, ובני ישראל הי׳ פתאום להעם הנתון למרמס לרגלי השור והחמור, עד כי גם פקודות הקיסר ושרי רומא לא הועילו, כי איך יועילו בראות כל עם הארץ את הנעשה לפניהם בארץ יהודה עצמה, על ידי האיש אשר יקרא עליו שם מלך יהודה.
