34
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה העמים, כי אם שגם לא זכה אותם בדין, פי החק והמשפט המגיע להם על פי חוקי רומא, ועל פי עמדתם הם וזכותם בארץ אשר לא יהין איש לגעת בו.
ויהיו כל דבריו כי לא למענם יעש ולא בזכות משפטם, כי אם יגמול להם חסד ברצותו להראות אהבה להורדוס אוהבו.
ונם זה לא נתן בידם לכתב פקודה כי אם הסתפק בהודעתו לפני הנאספים שם ,ובזה שלח את שלוחי היהודים מעל פניו.
לעומת זה נראה את דבר אגריפפא עצמו כאשר באו שלוחי היהודים אליו אחרי פקודת הקיסר, ובשעה שלא הי׳ הורדוס עמו.
וזה בא שם XVI, 6אחרי דברי הקיסר, כי היונים המציאו תחבולות לעכב שילוח הכסף לירושלים בדרשם מהם כסף לצרכים כאלה שלא נתחייבו בהם כלל, אז באו יהודי קירענע אל אגריפפא.
והוא שלח אז פקודתו (שם (5לאמר: "מארקוס אגריפפא אל המאגיסטראט הסענאט ועם קירענע .היהודים מקירענע, אשר כבר צוה עליהם אגוסטוס (הקיסר) להפרעטאר פלאוויוס מליביען ולשאר שרי המדינה הזאת לבלי לעכב על ידם מלשלוח הכסף לבית מקדשם אשר בירושלים, הביאו עתה לפני משפטם, כי ישימו מכשולים לפניהם, ויבקשו מהם מכסת כסף בעד דברים אשר אין עליהם לשלם כלל, ועל ידי זה יעכבו את שילוח הכסף למקדשם, והנני מצוה בזה לבלי להרגיזם, ולתת להם מנוחה, ובכל העירות אשר נלקח הכסף מיד הגובים והממונים הנני מצוה להשיב תיכף לבעליהם, וגם ישמרו כי לא יהי׳ עוד כדבר הזה על להבא." ושם 4נאמר כזאת פקודת אגריפפא לאנשי עפהעסוס:
״אגריפפא להמאגיסטראט הסענאט והעם בעפהעסוס .קובץ ושמירת הכסף הנועד להמקדש אשר בירושלים יעשו יהודי אזיען בדרך זו עצמה ככל אשר נהגו, מלפנים, וכל איש אשר עשק את כספם וברח אל ארץ אחרת החובה להביאו משם ולמסור אותו בידי היהודים, לענשו ככל אשר יעשה לכל מבזי היכל, להפרעטאר סילאנוס שלחתי פקודתי לבלי לצות על איש יהודה לעבוד עבודת הצבור ביום השבת."
אלה הם דברי אגריפפא כשכתב דבריו בהיותו לעצמו, ובעשותו מעשיו בשעה שלא הי׳ הורדוס לפניו בשלחו דבריו על פי בקשת היהודים עצמם לפניו.
וכמה רחוקים הם הדברים האלה מדבריו בשעה שהי׳ יחד עם הורדוס, ואין ספק כי שם בא זה על פי בקשת הורדוס ממנו להראות להיהודים כי רק על פי אהבתו אליו הוא עושה, וכי מידו בא להם זה.
ונניח זה כי דבר אין לנו עם האדומי הזה כשהוא לעצמו.
כל ענין דברינו הוא, לדעת כי עוד בימים ההם לולי הורדוס, הנה אצל הרומיים עצמם עמדו היהודים בתור עם המעלה, בשורת העמים היותר ראשונים, ולא לבד היהודים בארצם, כי אם גם הפזורים בין העמים, ויהיו נכונים להגן בכל תוקף ועוז גם על זכיותיהם הפרטיות וכל מוסדותיהם לעצמם, וקיום דתם.
ויכולים היו לקיים שלום אמת בינם לבין הרומיים כי הרומיים לא הכלימום, ולא עלה על דעתם להבדילם לרעה. ואלו לא בא הורדוס, ולא הורה דרך חדשה לכל באי עולם, לא הי׳ עולה
