יז
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה
זכיותיהם מלפנים בכל תקפם ומלואם, וישלח פקודות אל כל המדינות לשמור כל זה.״
ויאמר שם יאזעפוס עוד: ״והנני חפץ להעתיק את פשתגן כתב הקיסר לכל ערי המדינה למען דעת איך נהגו מושלי רומא הראשונים עם היהודים.״ וכתב הקיסר זה הוא:
״הקיסר אגוסטוס, מודיע בזה לכל, אחרי אשר היהודים לא לבד עתה כי אם גם מאז ומקדם וביחוד בימי מורישי יוליוס צעזאר כאשר היה הורקנוס כהן גדול הראו אומן לבבם להרומיים, כי על כן אחרי אשר נועצתי אני ויועצי שרי רומא יצא מאתנו לצות ולפקוד, להניח ליהודים להשאר בכל מנהגיהם ובכל הסדרים השונים אשר יש להם ככל אשר הי׳ להם בימי הורקנוס הכהן הגדול(י״ח) לאל עליון, וכן הננו מצוים לבלי לנגוע בכסף הנועד מהם לבית מקדשם, ולהניח להם לשלוח זה חפשי לירושלים, ולמסור להממונה שם באוצר המקדש, וכן הננו מצוים שביום השבת, וביום ערב שבת משעה התשיעית ואילך (ערב שבת מן המנחה ולמעלה) לא יוכלו לבקש מהם לעבוד איזה עבודת הצבור של האזרחים, כל אשר יקח מהם בחזקה את ספריהם או כסף מבתי מדרשיהם(י״ט) או מבית העומד בראשם יענש קשה ככל שודד היכל אלקים, ונכסיו יחרמו לאוצר ממשלת רומא, הכתב אשר הביאו היהודים לכבודי ואשר הגידו בו משפטי הטוב עם כל אדם, יונח יחד עם פקודת המלכות הזאת בהיכל אנקירא אשר בנו בני אזיען לכבודי, וכל אשר ימרה את כתב הפקודה הזה יענש בעונשים קשים."
והנה קיימו הקיסר וראשי רומא בידם את כל זה לא בתור חסד, כי אם בתור המגיע להם בצדק ובמשפט, והודיעו זאת גלוי לכל העמים.
ובזה קיימו לא לבד משפט היהודים בכל הנוגע להדברים הפרטים האלה אשר נפרטו, כי אם משפטם ודינם בכלל לדעת כי עומדים הם אצל הקיסר ויועצי רומא בשורה הראשונה של כל ראשי לאומים ומשפטם אור יוצא וכל מנהגם ודרכם הוא במשפט וצדק של חוקי רומא. לעומת זה מה הי׳ כאשר באו יהודי ערי יאניען לפני אגריפפא על זה עצמו ואשר לאסונם נמצא עמו הורדוס. הנה אחרי אשר יספר יאזעפוס שם XVI, 2, 5 את דברי היהודים ודברי ניקלוס דאמאסקוס, וכי היונים לא הי׳ להם מה להשיב נגד היהודים יאמר:
"כאשר ראה אגריפפא כי היהודים הם הנרדפים, חוה דעתו, כי מפני אהבתו את הורדוס הנהו מוכן להצדיק את היהודים במשפט ולמלאות כל משאלותם.״
והנה לא לבד שלא נתן בידי היהודים דבר חק ומשפט להראות לעיני
הערה (י״ח): הוא מזכיר ביחוד הזמן הזה אשר הוא תחלת הזמן אשר באו בני ישראל תחת יד הרומיים.
הערה (י״ט): בהאריגיענאל נאמר ״מבתי השבת״ והכונה מבתי מדרשות אשר שם התאספו בשבת בראשי חדשים וחול המועד ללמוד ברבים, ככל אשר יבואר לנו כל זה לפנינו, וככל היוצא גם מדברי לוציוס אנטיניוס אשר באו בדברי יאזעפוס אלטטי' XIV, 10, 17.
והקיסר והרומיים כמובן אשר לא ידעו מר"ח וחול המועד יקראו זה רק על שם שבת הידוע לכל, וכן נקרא זה גם בפי העמים שכניהם, בפרט בהיות השבת בכל שבוע וידוע ומפורסם לכל העמים בהיותו יום מנוח.
