עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/352

הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן‬

‫קעד‬

‬‫‬‬ ‫דבר מפורש בתורה שהאוכלין והמשקין מתטמאין שנאמר מכל האוכל‬ ‫אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא,‬ ‫ואין האוכל שנטמא מטמא אוכל אחר מן התורה ולא המשקין שנטמאו מטמאין ‫דבר אחר מן התורה, אבל מדברי סופרים גזרו על האוכל הטמא שאם נגע באוכל‬ אחר טמאהו, וכן אם נגע אוכל הטמא במשקין טמאין.״

‫ויסוד הדברים הן כדברי הגמרא במס' פסחים ד' י"ד דאמרינן שם:

‫והא אין אוכל מטמא אוכל דתניא יכול יהא אוכל מטמא אוכל ת״ל וכי‬ ‫יתן מים וכו' טמא הוא, הוא טמא ואין עושה כיוצא בו הניחא לאביי דאמר לא שנו‬ ‫אלא בחולין אבל בתרומה וקדשים וכו' אלא לרבינא משמיה דרבא דאמר מקרא‬ ‫מלא דיבר הכתוב לא שנא חולין לא שנא תרומה לא שנא קדשים אינו עושה‬ כיוצא בו וכו' אלא נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא מדרבנן מיהו מטמא.

‫ומבואר כי מדאורייתא אין אוכל מטמא אוכל, ואין משקין מטמאין משקין, ‫והמחלוקת במשקין הוא רק אם מטמא אוכל וגם בזה מסקנת ההלכה שמדאורייתא‬ גם אין משקה מטמא אוכל.

‫ובכל זה הנה לפנינו בדברי חגי סי' ב' י"א נאמר:

"כה אמר ד׳ צבאות שאל נא את הכהנים תורה לאמר הן ישא איש בשר‬ ‫קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל‬ ‫מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא. ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה‬ ‫היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא.״

‫ואיך שנפרוש את דבר שתי השאלות האלה אשר על השניה גם השיבו‬ "יטמא״, דבר ברור הוא שכבר היו אז התקנות שאוכל מטמא אוכל, ושמשקה‬ ‬‫מטמא אוכל.

‫וכבר כתב גם רש"י ז״ל במס׳ פסחים ד׳ י"ד בד״ה מקרא מלא:

דאין אוכל מטמא אוכל לעולם, ונבואת חגי טומאות דרבנן נינהו וכבר‬ נגזרו כדלקמן, אבל דאורייתא לא מטמא אלא אוכל משקה ומשקה אוכל".

‫וזה שכתב רש״י ז״ל "ומשקה אוכל״ הוא רק שיטפא דלישנא, דמסקנת‬ ההלכה דגם זה מדרבנן ^(קב).

‫וגם אם נרצה להוציא את הכתובים האלה לגמרי מפשוטן, הנה גם אז יהיו ‫בהכרח סדרי טומאה בהשאלה השניה ^(קג). ‬‫‬‬

---

‬‫‬‬

הערה (קב): כבר הערנו בפרק ל' על העיקר הגדול שמסרו לנו כל דבר כמו שהוא מתוך הקבלה, ולא ‫עשו שום דבר לדאורייתא על ידי דרשות, וגם במקום הזה אף שיש על זה דרשות, ואף שבאמת כל זה אסור‬ ‫מדרבנן, והחמירו בזה מאד, ובטומאת משקין עוד יותר, בכל זה סמכו רק על ברורי יסוד הקבלה ואחרי שהוכרע‬ ‫להם משם שזה רק מדרבנן, מסרו לנו כן, מבלי פנות לכל הדרשות כולם, וכל זה יתבאר לכל פרטיו בכרך הבא, ‫‬‫מבלי להשאיר כל ספק בזה.

הערה (קג): המבאר בשם הראב״ע והרדי״א פירש ״בשר קדש כמשמעו, והיקדש אם נעשה קדש" ‫וכי עיקר כונתו בשאלתו לא היתה כי אם לעשות מזה משל, ומיד כשענו הכהנים ויאמרו יטמא השיג את מבוקשו‬ ‫ותפס בדבריהם לאמר כן העם הזה וכו׳״ אלה דבריו, ובדרכם הלך גם הרב מלבים ז״ל.

‫וזה אחד המקומות אשר דוקא רודפי הפשט עזבו את הפשט הפשוט, וילכו בדרכי הדרוש.

‫שלבד שאם הי׳ הדבר כן הרבה יותר דרוש לחפצו הי׳ להעמיד שאלתו על האדם עצמו שהנוגע בקדש‬ לא יקדש, והנוגע בטומאה יטמא.‬ ‬‫‬‬