הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
קע
מהימים הראשונים, כי אם שנסתבכו כל כך עד שמצאו בזה מקום להוכיח ברור וגלוי כי אז עדין לא נתנה תורה לישראל.
והדבר הזה עלה בידם בנקל מאד, לפי שלא עמדו לחקור לא לדעת זמנם ולא מקומם וענינם של כל המעשים האלה.
וגם לא עמדו על הדברים עצמם ויביאו רק איזה חצאי פסוקים מקוטעים לבלבל בהם את הקורא.
והחכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן שער י׳ עמוד 56פתאם יתחיל מן האמצע ויאמר: "כי על כן לפי כוונת מאמר זה אין עלינו לספר כל פרטי המלחמה ותהלוכותיה ונסמך במה שיצטרך לנו מהם על הנמצא רשום בדברי יוסף הכהן וביחוד על שני ספרי ד"ה לחשמונאים וכו׳ ומאלה נעתיק הנה איזה פסוקים בלבד להיותם ביותר מוכשרים להעמידנו על הענין שאנו מבקשים והוא תכונת האומה ותכונת הרוחני שבה בזמן הזה, ויקרעו את ספר תורת ד׳ לקרעים וישרפו אותם באש וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ד׳ הכו לפי חרב, כאשר קמו מתתיהו הגבור הזקן ובניו ויתר החסידים לעמוד על נפשם ועל תורתם כתוב: ויועצו כולם ביום ההוא לאמר, אם הלחם ילחמו בנו ביום השבת ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו ולא נמות כמות אחינו במערות, שמסופר שם שהאויבים באו בצדיה ביום השבת על המתחבאים במערות לשמור המצות ושלא הרימו את ידיהם לירות אבן או אפי׳ לסכור פי המערה מיראתם לחלל השבת, וכתוב: ויאמרו נמותה הפעם בנקיון כפינו."
ואחרי ההעתק הזה הנה כבר חלה קראכמאל וגם ילד, ועל יסוד הדברים שבאיזה מקומות נשרפו ספרי הקדש כמו שהי׳ גם אחר זה בימי הגלות פעמים רבות על יסוד זה בנה לו חיתום חדש מכל כתבי הקדש (ק"א).
ועל יסוד הכתובים הקטועים אשר העתיק מדבר מותם במערה יקרא בקול (עמוד 58):
״ולמדנו מהמועתק בזה עוד שבתחלת המלחמה עדיין לא נשנית ההלכה אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש עם מדרשה וחי בהם ולא שימות בהם (ק"ב),
הערה (ק"א): טובה שלמה עשה עמנו קראכמאל־הזקן שלקח מזה רק חיתום חדש בהוספות רבית לכתבי הקדש ,ולא לחמשה חומשי תורה, שהרי זה ודאי שעיקר הכל שרפו אז חאויבים והפושעים את ספרי התורה, וקראכמאל עצמו העתיק כן ״ספר ברית ד'".
והיש קץ לדברי רוח, והאם באמת טעה קראכמאל לחשוב שאם שרפו באיזה מקומות איזה ספרי הקדש, לא נמצאו עוד אחר זה ספרי הקדש בכל ערי יהודה וישראל) ,עי׳ דברינו לעיל עמוד (112 ואין ספק שלא לבד בכל ערי מושבות בני ישראל כי אם שגם בארץ ישראל עצמה נשארו עוד כהנה וכהנה וכל מי שיש לו ידיעה בדברי הימים יודע איך מסרו ישראל נפשם על התורה כמו שעשו בדור ההוא עצמו, ואין ספק כי יותר מהכל שמרו את ספרי הקדש ובכל המחבואים אשר התחבאו שם לקחו עמהם את אור עינם.
וזה הוא באמת ענין דברי יונתן החשמונאי למלך שפארתא (חשמונאים א׳ י״ב ט׳) לאמר ״כי יתנחמו בספרי הקדש אשר הם נשארו בידם".
וזה הוא באמת תפארת ישראל וגדולתו גם בכל אשר יקרה אותם כי תורת ד' כחותם על זרועם.
הערה (ק"ב): להטעות את הקורא נתן קראכמאל להדבר תואר כזה כאלו כל הדבר בא לפנינו יחד עם הדרשה הזאת, ובנוי על זה. אבל במקור היחידי לזה במשנה יומא ד׳ פ״ג אין גם זכר משום דרשה, ועיקר דברי המשנה שם הנם גם הם רק על ספק נפשות שדוחה את השבת, ולא על פקוח נפשות עצמו, וגם בספק פקוח נפשות, וספק רחוק, אין שם אפי׳ רמז מקרא על זה במשנה עצמה, לפי שכל זה קבלה פשוטה.
