336
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
וכשנתבונן עוד גם בהפסוקים בישעיה סי' נ"ח אשר גם בכל אשר ירצו לאחר זמנם הלא זה ודאי שהי׳ קודם אנשי כנסת הגדולה, וכבר בא שם בדברי הנביא:
"אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי, וקראת לשבת ענג לקדוש ד׳ מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר אז תתענג על וכו׳."
והדבר ידוע כי הנביאים אין דבריהם תקנות חדשות, כי אם להזהיר לשמור ולעשות ולקיים את אשר בידם והידוע ומפורסם.
ואם נצרף כל זה יחד אז כל הדברים לפנינו כי אנשי כנסת הגדולה כבר כמעט לא חדשו דבר בנוגע לשבת, לא לבד בנוגע לעניני מצוות התורה שבזה דבר אין להם גם בכל התורה כולה, וכבר נתבאר לנו שירמיה כבר הוכיח את בני דורו על הסוף וקצה כל הנכלל בכלל של לא תעשה כל מלאכה דהיינו הוצאה.
אבל גם בנוגע לעיקרי התקנות מדרבנן, וגם בנוגע לכל מראה פני היום במנוחה שלמה, ולקדש את יום השבת והמניעה ממשא ומתן, ולקרא לשבת ענג ולכבדו מעשות דרכי חול (וכבדתו מעשות דרכיך) וממצוא חפצך ודבר דבר, כל זה כבר הי׳ נהוג ובא בימי הבית הראשון באין מחסור דבר אצל יסוד האומה בכללה.
פרק ל"ו.
וראוי לנו להעיר בזה עוד על דבר חדש מאד בנוגע להימים הראשונים גם בהנהגתם. הנה בנחמיה י"ג נאמר:
"ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת.
ורש"י ז"ל כתב "ויהי כאשר צללו כאשר נטו הצללים של ערב שבת בשערים צויתי לסגור דלתות העיר".
וכן כתב הר"א אבן עזרא "צללו מענין צל והטעם הגעות הצל אל השערים״.
והר"ש פרחון בערך צלל כתב "ומזה נאמר כאשר צללו שערי ירושלים פי׳ בהעריב שמש מעל השערים צויתי לסגור הדלתות״.
וכל הפירושים האלה בלתי מובנים כלל, והלא ודאי שלא עשה זה נחמיה שתים שלש שעות לפני שקיעת החמה, כי אם רק סמוך לעת ערב.
ואיך אפשר שיאמר על זה "ויהי כאשר צללו שערי ירושלים״ דהיינו לפי פירושיהם כאשר הגיעו הצללים לשערים או כאשר נטו הצללים בשערים שזה הלא בעוד היום גדול (ק).
והר״ש פרחון דקדק יותר וכתב "פי' בהעריב שמש מעל השערים״ אבל הוא רחוק לגמרי מלשון הכתוב "ויהי כאשר צללו שערי ירושלים״.
ובכלל אין בכל ספר נחמיה מליצות וחידות וכל הדברים הנם שם רק דברים לענינם.
הערה (ק): והרב מלבים זצ"ל פי' כן דבריו גם מפורש וכתב "כאשר צללו שנטו הצללים בערב שבת אחר חצות״. ואין אלו כי אם דברי תימא לאמר שאסר עליהם הכל אחר חצות של ערב שבת.