הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
קס
"וכן הלכות הימים המקודשים אשר נשנו בסדר מועד יצאו כבר בעיקרן מפי הסופרים, וגם מפי הדורות הקודמים להם כאשר מורים דברי ירמיה י"ח.״
והנה התרחקו מכל חקירה עד שיסתרו גם את עצמם, בכתבם בכל מקום כפי הדרוש להם לסגנון הדברים שם.
והאם יכול להיות בזה שום ספק כי מראשית הימים ידעו גם כל העם את כל מלאכות שכת האסורין, כולם באין מחסור דבר, שהרי זה ודאי שידעו גם קצה הגבול הנכלל בכלל של לא תעשה כל מלאכה, וידעו כולם שגם הוצאה נכללה בכלל זה של דברי התורה, אף שזה ודאי שהוצאה היא מלאכה גרועה וסוף כל הגבול מזה.
והנה גם בזה אף שעמד על דברי ירמיה לא הי' יכול לעזוב דרכו ויאמר "כי יצאו בעיקרן מפי הסופרים".
והננו רואים מתוך דברי ירמיה אלה כי לא הסופרים חדשו להם לבני ישראל לדעת לאיזה כונה נאמרה מצוה פלונית כגון לא תעשה כל מלאכה בשבת כי אם שידעו זה מספר התורה יחד עם קבלת האומה, אשר תואר כל מצוה ודרך קיומה הי׳ חי בפי כל העם יחד, גם לבד אהלי התורה, וזה הוא באמת הקבלה היותר גדולה והיותר ברורה, קבלה אשר תחיה חיי עולם יחד עם העם, קבלה החיה מפי עצמה.
ועל כן אמר ירמיה על כל אופני מלאכות סתם תחת הכלל של לא תעשה כל מלאכה ופרט רק הוצאה לבדה, בחפצו לכלול עמה נם התקנה הנוגעת ביחוד אל עיר ירושלים, ואשר בהיות זה רק מדרבנן יכול להיות כי נמצאו מזלזלים בה יותר. אבל הננו רואים כי גם המלאכה היותר רחוקה, המלאכה היותר גרועה, המלאכה אשר היא סוף וקצה הכל מכל מה שאפשר שיהי׳ נכלל בכלל איסור של לא תעשה כל מלאכה, כבר ידעו זה בני ישראל מקבלתם, וירמיה הוכיח את המתרשלים, בכללו בזה גם התקנה מדרבנן, הנוגעת בעיקרה לעיר ירושלים עצמה.
וכמה נפלאו דברי ירמיה על פי זה, וכמה הם מדוקדקים, ועד כמה יזרח עליהם אור רק על פי מה שנתבאר, כי הנה לשון הכתובים שם (י"ז) הוא: "(כ"א) כה אמר ד׳ השמרו בנפשותיכם, ואל תשאו משא ביום השבת, והבאתם בשערי ירושלם, (כ"ב) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו, וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם.
והדבר יפלא מדוע באו הדברים כפולים כי בפסוק כ"א יאמר "ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים״.
ומיד אחר זה יכפול זה "ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת״.
אבל הדברים מבוארים שהזהיר תחלה על דין התורה "אל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם״ דהיינו מרשות הרבים לרשות היחיד כי מדין תורה חוץ לשערי ירושלים רשות הרבים ובתוך שערי ירושלים רשות היחיד, כי אף שמדרבנן יש לירושלים דין כרמלית, הנה מדאורייתא הלא יש לה דין רשות היחיד.
ואחר זה הזהיר להיפך לבלי לעבור על התקנה מדרבנן, ולבלי להוציא מהבתים לתוך חוצות ירושלים "ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת״ והדברים מבוארים.