318
בימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
ובאמת כי בגמרא עירובין ד' כ״א: יחסו זה לזמנו של שלמה, ונאמר שם אמר ר' יהודה אמר שמואל בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה וכו׳ (פט).
ואין זה נוגע לדברינו, כי הדבר יוצא בזה מפורש שבימי ירמיה כבר היתה תקנה קבועה, וירמיה כבר הזהיר עליה בכלל איסור הוצאה.
והחכם פראנקעל אשר גם כל דיני התורה הנם אצלו רק תקנות וגזירות, ויתן את הכל על שכם הסופרים, כי הם היו המולידים כל זה לתת לבני ישראל תורה חדשה בכונת דרכי המצות והם תקנו וגזרו, והם פירשו את המצות לראשונה יאמר בראש ספרו דרכי המשנה עמוד 2:
"ודרך הוראת החכמים האלה הי׳ על ב׳ פנים, א) לברר ולבאר להעם משפטי התורה, ואיך ולאיזה כוונה נאמרה מצוה פלונית, כגון לא תעשה מלאכה בשבת איזה מלאכות באות תחת סוג השם הזה באיסור שבת וכדומה, לא תבשל גדי בחלב אמו כולל האכילה וכו׳, ב) ולפעמים גדרו גדרים וגזרו גזירות לפי השעה והזמן וכו׳.״
ואנחנו היינו חפצים לדעת ענין לדבריו אלה, הן לאמר כי בהיותם מורי התורה הי׳ עליהם ללמד את העם דעת, הלא זה אינו דרך הסופרים בהוראה, ולא "דרך הוראת החכמים האלה" כי אם דרך כל חכם מישראל עד היום הזה ללמד לעם חוקי ד׳ ותורתו.
ועל זה אין מקום לאמר שהי׳ להסופרים שני דרכים בהוראה האחד לחדש להעם משפטי התורה, והשני לגזור ולתקן.
אבל כוונתו כי הי׳ להם שני דרכים, האחת מה שפירסמו בשם תקנות וגזירות, ורק לשם זה, והשניה מה שפרסמו בשם בירור וביאור דברי התורה, ואשר בעצמו של דבר הי׳ גם זה רק דבר חדש על פיהם, והותחל בתוך העם רק מימיהם.
ועל זה יביא "כגון לא תעשה מלאכה בשבת איזה מלאכות באות תחת סוג השם הזה באיסור שבת".
אבל הנה לפנינו ולעינינו שכבר נכללו עד קצם מתוך קבלת ישראל, שהרי יודה כל איש כי הוצאה היא כבר סופם של כל המלאכות כולם, והנה ירמיה עומד ומזהיר על שמירתן.
ונפלא הדבר כי הרב פראנקעל יאמר בעצמו בדרכי המשנה עמוד 16:
הערה (פט): כבר הערנו פעמים רבות, כי התקנות שלא באו סתם, נקראו על שם ראש הדור, אף שנתקנו אז מחכמי הדור ההוא בכלל.
ומצאנו מפורש בכתוב תקנה בדיני ממונות עוד לפני ימי שלמה, היינו בימי דוד אביו ונאמר בשמואל א׳ ל׳ ל״ג ״ויאמר דוד לא תעשו כן אחי וכו׳ ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק היורד במלחמה וכחלק הישב על הכלים יחדו יחלקו, ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה.״
ומזה מבואר ענין הדבר שלא הי׳ זה בתור פקודת המלך, כי אם בתור תקנה כוללת ובלשון הכתוב "וישמה לחק ולמשפט לישראל" ויבואר לנו כל החילוק הגדול הזה וענין הדבר במקומו.
ומצאנו גם אצל שלמה מלכים א׳ ה׳ ס״ד ״ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר אשר לפני בית ד׳ כי עשה שם את העלה ואת המנחה וכו׳.״
ואין ספק שגם זה לא עשה שלמה על פי עצמו לבד ויבואר לנו שם.
