308
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
ונביא שנים שלשה דוגמאות מדברים היותר גדולים ודברים כוללים אשר יספיקו להעיר במקום הזה על יסוד הדבר.
הנה בכתוב (בראשית ל״ה ב׳) נאמר ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם.
ומבואר כאן שעבודה זרה מטמאה ואמר להם מפורש "והטהרו והחליפו שמלתיכם".
ואם שאין למדין מלפני מתן תורה, הנה זה עצמו הוא כבר מדברי רבותינו, ומה נקל הי' להם למצוא סמך ורמז ודרשה בקרא לאיסור זה בתוך כל האזהרות הרבות והגדולות הבאים בתורה בהרחקת עבודה זרה, ולא לבד שהיו יכולים למצוא דרשה כזאת כי אם שגם מצאו אותה, והנה היא לפנינו, ומשנה שלמה שנינו במס׳ עבודה זרה ד׳ מ"ז (משנה עבודה זרה ג ו|פ"ג מ"ו]]):
מי שהי׳ ביתו סמוך לעכו"ם ונפל אסור לבנותו וכו׳ הי׳ שלו ושל עכו"ם נידון מחצה על מחצה אבניו עציו ועפרו מטמאין כשרץ, שנאמר (דברים ז׳) שקץ תשקצנו ר׳ עקיבא אומר כנדה שנאמר (ישעיה ל׳) תזרם כמו דוה צא תאמר לו.
ובמס׳ שבת ד׳ פ"ג: אמרינן בסוף הסוגיא:
ורבנן למאי הלכתא איתקש לשרץ דלא מטמא במשא לנדה דאינה לאיברים למת דלא מטמא בכעדשה אימא לחומרא למאי הלכתא אקשה רחמנא לשרץ לטמויי בכעדשה לנדה לטמויי באבן מסמא אקשה רחמנא למת לטמויי באהל טומאת עכו״ם דרבנן היא וקולא וחומרא לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן.
והנה לנו למודים ככל דיני למודים בכל סגנונם, ובכל אורך של שקלא וטרי׳ בהם. ואלו הי׳ להם קבלה שטומאת עכו"ם דאורייתא אז היו דנים הלימודים האלה עצמם באופן זה.
אבל עכשיו שקבלתם היא שטומאת עכו״ם אינה אלא מדרבנן דנו כן את סגנון הלימודים ההם עצמם.
והוא באמת כלל גדול בסגנון הדרשות.
והננו רואים במקום הזה גם זאת, כי לא השיבו "מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא". כי אם "טומאת עכו"ם דרבנן הוא וקולא וחומרא לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן".
לפי שזה שטומאת עכו"ם מדרבנן ידעו הכל ועל כן היתה זה עצמו תשובתם ״טומאת עכו"ם מדרבנן" כידוע על כן "קולא וחומרא וכו׳".
שזה הוא באמת כל ענין הדרשות שעיקרם אינו כי אם שיטת הקבלה אצל כל אחד, ככל אשר יבואר בדברינו על זה בכרך הבא.
ומבואר שאף שהדבר מפורש בתורה אצל יעקב, ואף שבאמת הוא מהתקנות הכוללות מהימים היותר ראשונים, ואף שיש על זה לימודים שלמים, למודים שאלו הי׳ זה דאורייתא היו מספיקים לכל ענינם.
אבל עיקר הכל היא הקבלה, והם לא קיבלו זה לדאורייתא, וכן מסרו הדבר.
ומעשה יעקב היתה בהכרח רק מידת חסידות, ואף שזה אסור הוא הנה זה רק תקנה מדרבנן אשר תקנו אחר זה.