הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה
כן לבני ישראל מכספם הם, ככל דברי יאזעפוס גם הוא אלטטי׳ XIX, 7, 3
אשר כבר הובאו.
"ואף כי ערים נכריות של בני הנכר פאר בכל פאר מכספו (מכסף בני
ישראל) ובנה להם בתי מרחצאות בתי טיאטרין, היכלי אלילים ועמודי פאר, לא
שם לב לאחת מכל ערי ישראל, ולא עשה שם גם דבר קל, לא בנוגע לפאר
את בניני העיר, ולא בנוגע למתנת כסף לצבור לצרכיהם."
וזה לבד הוא כבר ציור שלם מכל דבר ממשלת הורדוס בארץ יהודה, הממלכה החטאה אשר השתדלו אז אצילי בני ישראל לפני הקיסר להעבירה ולבטלה ולהסירה מן הארץ, אשר מתחלתה לא נבראה כי אם לכחד שם ישראל מהארץ מהיות בין ראשי לאומים.
פרק ה.
מעל לגבול ישראל בימי הורדוס.
בימי הבית השני גדל מאד פזורן של ישראל, ארץ ישראל אשר בימי הבית הראשון כללה את כל האומה בכללה, לא היתה כזאת בימי הבית השני, אשר אז ישבו על אדמת ישראל רק חלק מהעם, ורובם או נשארו על נהרות בבל או שהתישבו בארצות שונות.
אך מעטים שבו בתחילה מבבל לארץ ישראל, והרוב הגדול מהם נשארו בבבל, אשר התישבו שם בקיבוצים גדולים מאד, והישוב בארץ ישראל החרבה הלך בדרכו רק לאט לאט.
ועוד בימי נחמיה נאמר (נחמיה ז׳ ד׳) על עיר הראשה, על מקום המקדש, על ירושלים עצמה "והעיר רחבת ידים וגדלה והעם מעט בתוכה, ואין בתים בנוים.״
וזה עצמו הביא כי מתחילתן לא הי׳ להם בארץ ישראל לא מעמד איתן נגד גויי הארץ אשר דחקו רגליהם מבפנים, ולא כח לעשות חיל נגד אויב מבחוץ.
ובראשית ימי היונים עשתה בהם שמות מלחמת האבירים, של מלכי מצרים (התלמיים) ומלכי סוריא (בית הסולייקים), ותלמי לאגי כבר לקח בשביה את כל יסוד העם מאה ועשרים אלף וימכרם ממכרת עבד במצרים, ועל כן לא הי׳ לארץ ישראל כח המושך, ויושבי בבל או שנשארו שם או שהתישבו במקומות אחרים, אל כל אשר נשאם הרוח.
אבל בכל פיזורם הגדול, לא לבד שלא נתערבו בגוים, כי אם שבכל מקום בואם יסדו להם עדות לעצמם וירימו שם את דגלם, דגל תורת ד׳ ויחיו חיי עם לבדד ישכון, החי חיי כבוד ועוז, על פי תורתו ודרכו.
והסופר היוני סטראבא אשר יאזעפוס אלטטי׳ ספר XIV, 7, 2העתיק דבריו יאמר:
"בקירענע היו ארבע כיתות שונות ,אזרחים, אכרים עובדי אדמה, שכירים, ויהודים, אלה כבר התישבו בכל המדינות השונות, ולא בנקל אפשר למצוא מקום בכל העולם אשר לא התישבו היהודים שם, ואשר לא גברו חיל שם, באגיפטען וקירענא אשר ידם שם על העליונה וכמו כן בעוד מקומות בא הדבר אשר יתר
